הפטרה לשבת זכור

אברבנאל, מקשה לפרקנו:

השאלה בעונש שאול המופלג שנענש על חטא קטן והוא אמרו (שמואל א' ט"ו כ"ג): "יען מאסת את דבר וימאסך ה' ממלוך" והחטא הזה היה קטן מאד, אחרי שנלחם מלחמות ה' ועשה מלחמות עמלק כמו שציוה. ואף שלקח מהשלל לא היה אותו עוון ראוי לעונש מופלג כזה, שימאסהו ה' ממלוך על ישראל.
והנה מצינו שדוד הרג את אוריה בחרב בני עמון וישכב את אשתו והוא היה עוון פלילי, ולא קרע ה' את ממלכתו מעליו, ולמה שאול, שעשה חטא קל, נענש הרבה? האם היה משוא פנים בדבר?

בין התשובות הרבות שניתנו לשאלה הזו:

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ד' כ"ו:

והטעם בזה לפי דעתי הוא שדוד לא חטא במצווה פרטית שנצטווה בה אחר שהיה מלך, או במצווה פרטית שנצטווה בה בתורה מצד שהוא מלך, אלא במצווה כוללת אותו עם כל האנשים. כי איסור אשת איש או רציחה כוללת כל האנשים, ולכן ראוי שיהיה עונשו שווה לעונש כלל האנשים.
אבל שאול חטא במצווה פרטית אליו מפי שמואל, אחר שהיה מלך, או מצד שהיה מלך.
שאמר לו שמואל (פרק י'): "שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך", ואמר גם כן (פרק ט"ו) "לך והכית את עמלק וגו' ולא תחמול עליו" - ובעבור זה נענש בהסרת המלכות מזרעו ושימות בלא עתו. ועל כן כשעבר על דבריו והעלה עולה בגלגל קודם שבא שמואל, נאמר לו: "ועתה ממלכתך לא תקום", כלומר שיפסק המלכות מזרעו, אבל לא אמר לו שימות בחצי ימיו. וכשחטא בדבר עמלק נאמר לו: כי מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך, כלומר שימות בלא עתו ולא יחשב לו מלכות משם ואילך... בעבור היות אלו מצוות פרטיות.
ויורה על זה הטעם מה שיעד ה' יתברך אל יהוא, שתתקיים המלכות ביד זרעו עד דור רביעי, בעבור ששמר המצווה הפרטית שנצטווה להשמיד בית אחאב ועובדי הבעל.
וכן שלמה בעבור שחטא במצוות "לא ירבה לו נשים", והמצוות הפרטיות שנצטווה עליהן המלך מצד שהוא מלך, הוסרה מזרעו מלכות עשרת השבטים, ולא נשאר לו רק שבט יהודה ובנימין, בעבור השבועה שנשבע ה' יתברך לדוד. זהו דעתי בדבר הזה.

ויש מי שכתב בזה טעם אחר, והוא ששאול חטא באומנות המלכיי, וראוי שיאבד המלכות ההוא. אבל דוד לא חטא באומנות המלכיי, ולכן ניתן למחילה.
והרי זה דומה לשני סופרים, שאחד חטא שעשה שטר מזויף, ואחד חטא שבא על הערווה. שכאשר נתן המלך לכל אחד עונשו כפי חטאו, והעניש למי שבא על הערווה להלקותו, שאחר שלקה אין ראוי שיפסיד אומנתו, והרי זה נשאר באמונת אומנתו, כמו שהיה קודם זה. אבל הסופר שעשה שטר מזויף, אף לאחר שקיבל עונשו על מה שחטא הנה ראוי להעבירו מאומנתו, ולא יינתן לו אומנה כלל באומנתו.
וכן שאול, לפי שחטא באומנות המלכיי, שחמל על אגג ולא עשה נקמה בעמלק כראוי, ראוי להעבירו ממנו.

יומא כ"ב:

בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול: "לך והכית את עמלק", אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה: תבוא עגלה ערופה – כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה, ואם אדם חטא – בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו – קטנים מה חטאו?
יצאה בת קול ואמרה לו: (קהלת ז') "אל תהי צדיק הרבה!" ובשעה שאמר לו שאול לדואג: "סוב אתה ופגע בכהנים!" יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת שם): "אל תרשע הרבה!"

קהלת רבה:

אמר ר' שמעון בן לקיש: כל מי שעושה עצמו רחמן במקום אכזרים, סופו שיהיה אכזרי במקום רחמנים.

השוה בין סיפור הכתוב לבין סיפור שאול:

פסוק ג'

"עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ"

אברבנאל, שואל:

למה ציוה שמואל "והחרמת את כל אשר לו", והנה התורה האלוקית ציותה שנחרים את זכר עמלק אבל לא ציותה שנחרים את כל אשר לו, ולא אסרה שללו על ישראל, וטוב הוא שיאכלו שללו, גם ישימו בכליהם, ויקשה אם כן למה שמואל הנביא הוסיף בעונשו באיסור שלו במקום הזה עד שנענש שאול בעבור שחמל על מיטב הצאן.
וכן תמצא בענין המן שאמר (מגילת אסתר ט') "ובבזה לא שלחו את ידם", וראוי שנדע סיבתו.

פסוק ו'        

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

פסוק י"ז       

"הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ
רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה
וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל..."