קרבן התמיד
שמות פרק כט
א. | סיכום ענין המשכן |
קאסוטו, בפרושו לשמות עמ' 270:
החלק האחרון של הפיסקה (ל"ח-ט"ו) מאמצע פסוק מ"ב ואילך פונה לאחור ובא כאילו לסכם ולסיים את הענין העיקרי של המשכן, בהדגשת משמעותו וכוונתו בחיי עם ישראל.
1. |
הוכח את צדקת דבריו, שאין פסוקים אלה אלא סיום. |
2. |
השוה לפסוק מ"ה את במדבר ה' ג'. מה הסיבה שבא פסוק דומה לפסוקנו גם במקום ההוא דוקא? |
ב. | קרבן התמיד - תכלית המזבח |
אברבנאל, לפסוק ל"ח:
חשש הכתוב שלא יאמר אדם, הנה אלוקינו זה הכריע טבענו לחטא, ולכן ציוה במעשה המזבח וקדשו – כאילו טוב לפניו שנחטא ונשוב, ואין הדבר כן, כי הנה הקב"ה לא ציוה בקרבנות אלא אחר מעשה העגל, כשראה את העם כי ברע הוא ומוכן לחטוא, אז נתן לפניהם התרופה לרפא מחלתם בעת הצורך בקרבנות; ומפני זה אחר כך, אחרי שציוה כאן במעשה המזבח ובחירת הכהנים המקריבים עליו ובקדושת המזבח ומשיחתו, אמר "וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים..." להגיד שהתכלית הנכסף במעשה המזבח ועבודת הכהנים אינו לכפרת העוונות – כי מוטב שלא יחטא אדם ולא יקריב קרבן לכפר עליו – אבל היה תכלית המזבח להקריב בו תמידין בבקר ובערב שהם לא לכפר עוונות, כי אם תודה לאלוה יתברך על כל הטובה שהטיב לעמו...
1. |
מהי התמיהה הכללית הגדולה בפרשתנו (פרשת קרבן התמיד כאן) שרצה אברבנאל לתרץ בדבריו אלה? |
2. |
התוכל להביא סעד מדברי הנביאים לדעתו של אברבנאל, "שלא ציוה הקב”ה בקרבנות אלא אחר מעשה העגל..."? |
3. |
מהו הרמז בלשון הכתוב לכל דברי אברבנאל אלה? |
4. |
מה הביא אותו (וכבר כמה מדרשים ומפרשים לפניו) לחשוב שנצטוו על המשכן ועל הקרבנות רק לאחר מעשה העגל, והלא בתורה קדמו למעשה העגל? ועיין לשאלה זו גיליון תרומה תש"ה א'. |
5. |
הסבר שאין קרבן פסח שעליו נצטוו ישראל במצרים סותר דבריו כאן. העזר בתשובתך בדברי רמב"ן שמות י"ב ג' ד"ה איש שה לבית אבות. |
ג. | קרבן התמיד - מדברי המדרש |
"וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם"
תנחומא פינחס (במדבר כ"ח ב'):
צו את בני ישראל... את קרבני לחמי": זה שאמר הכתוב (איוב ל"ז): "שדי לא מצאנוהו שגיא כח" וכתיב (איוב ל"ו): "הן אל ישגיב בכוחו" – כיצד יתקיימו שני הכתובים האלו? אלא כשהוא נותן לישראל, נותן להם לפי כוחו, וכשהוא מבקש מהם, אין מבקש אלא לפי כוחן.
ראה מה כתיב: (שמות כ"ו) "את המשכן תעשה עשר יריעות", לכך כתיב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". וכשהוא נותן להם – לפי כחו: עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה מענני כבוד, שנאמר (ישעיה ד') "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה, כי על כל כבוד חופה".
כשיבקש מהם, לא יבקש אלא לפי כוחם, שנאמר (שמות כ"ח כ') "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" וכשהאיר להם - כפי כוחו, שנאמר (שמות י"ג כ"א) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" לעתיד לבוא (ישעיה ס' א') "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, כי הנה החושך יכסה ארץ, וערפל – לאומים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה". וכתיב (ישעיה ל') "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים – כאור שבעת הימים, ביום חבוש ה' את שבר עמו". הוי – "הן אל ישגיב בכחו".
כשיבקש מהם, לא יבקש אלא לפי כוחם שנאמר (שמות כ"ג י"ט): "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך", וכשנותן להם – לפי כוחו, שנאמר (יחזקאל ט"ז) "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו, לחדשיו יבכר." מהו "לחדשיו יבכר"? שכל אילן ואילן מחדש בכורים כל חדש וחדש, לא כבכורי חדש זה בכורי חודש אחר.
כשביקש מהם, לא ביקש אלא לפי כוחם, שנאמר (ויקרא כ"ג) "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר", וכשנותן – לפי כוחו, שנאמר (ישעיה מ"א): "אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו".
1. |
מהו רעיון המדרש הזה? |
2. |
מה הקשר בין רעיון המדרש הזה לבין קרבן התמיד אשר בקשר אליו הוא מובא? |
3. |
כיצד מפרש הדרשן את איוב ל"ז כ"ג, ומהי הסתירה בין פסוק זה לבין איוב ל"ו כ"ב? |
ד. | משמעותה הסמלית של מידת המנחות |
"וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן"
לפי דעת ר' שמשון רפאל הירש, נוכל לפענח את משמעותה הסמלית של מידת המנחות (המנחות שיעורן עשרון) על פי שמות ט"ז, ל': "והעמר עשירית האיפה הוא", ובעזרת כל המסופר בפרק ט"ז.
התוכל לענות לשאלה, למה נקבע שעור המנחות לעשרון? |
ה. | למ"ד של "לשכני" |
"וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם"
רש"י:
ד"ה לשכני בתוכם: על מנת לשכון אני בתוכם.
"וידעו", הטעם: אז ידעו כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים, רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם, וזהו (שמות נ' י"ב) "תעבדון את האלוהים על ההר הזה".
"לשכני בתוכם": ... ויתכן שיאמר: "וידעו בשכני בתוכם כי אני ה' אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", כי ידעו כבודי ויאמינו שאני הוצאתי אותם ממצרים והוא כדרך (שמואל א' מ"א י"ד) "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", - (שמואל א'- כ' ל') "כי בוחר אתה לבן ישי", (במדבר כ' כ"ד) "על אשר מריתם את פי למי מריבה" והדומים להם.
אבל ר' אברהם פירש, כי לא הוצאתי אותם רק בעבור שאשכון בתוכם, וזהו "תעבדון את האלוהים על ההר הזה", ויפה פירש.
א. |
מה קשה לרש"י ומה קשה לראב"ע בפסוקנו? |
ב. |
מהו פירוש הלמ"ד של "לשכני" לפי דעת כל אחד משלושת המפרשים הנ"ל? |
ג. |
מהו הקשר בין פסוקנו לבין שמות ג', י"ד לדעת הראב"ע? |
ד. |
הסבר מה מובנה של מילת "רק" בדברי ראב"ע, "לא הוצאתי אותם רק בעבור שיעשו לי משכן"? |