עושק, גזל והלנת שכר

פסוק י"ג

"לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל"

בבא מציעא קי"א ע"א:

איזהו עושק ואיזהו גזל? אמר ר' חסדא: (משלי ג'): "לך ושוב, לך ושוב" – זה הוא עושק. "יש לך בידי ואיני נותן לך" – זהו גזל!

ר' נפתלי הירץ ויזל, באור:

ד"ה תעשק: העושק יעשה מן החזק לחלש כמו "והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם" (קהלת ד'), וכן כל עושק שבמקרא על איש זרוע העושק את הנחשלים, ועושה בפרהסיא כמו הגזלן, ועל כן הם סמוכין במקרא זה, אלא שהעושק אינו נוטל מיד זולתו אבל כובש לעצמו מה שחייב לו, כמו כובש שכר שכיר, וכן אמר (דברים כ"ד) "לא תעשק שכר עני ואביון", הרי שהעושק חזק והעשוק עני ואביון ואין בו כח להוציא מידו (=מידי העושק), וכאמרו (דברים כ"ד י"ט) "ולא יקרא עליך אל ה'" כי קצרה ידו מהושיע.
וכן אמרו חז"ל, שהעושק הוא הכובש שכר שכיר; וכן כל כיוצא בזה, כשיש בידו מלווה או פיקדון או יושב בביתו ואינו רוצה להחזיר לו.

ד"ה ולא תגזל: זה שלוקח מידו בחזקה, כמו (שמואל ב' כ"ג) "ויגזל את החנית מיד המצרי".

הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר:

ד"ה לא תעשק: אם נכנס ממון לידו בהלוואה או בפיקדון ואין בדעתו להשיב.

ד"ה ולא תגזל: היינו חוטף מידו בגזילה.

פסוק י"ג

"לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל"

אור החיים:

נתכוון לשלול טענת היותו רעו, ובאמצעות זה יתן יד בממונו ויאמר, כרע כאח לו, בינו לבינו, ימחול לו ולא יחפוץ להענישו, ואין באזהרה זו אלא משום דברים שבינו לבין חברו, וכשהוא מוחל אין בזה עוון. לכן בא הכתוב הזה...

פסוק י"ג

"לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל
לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר"

השווה:

דברים כ"ד י"ד-ט"ו

"לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ,אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא"

רש"י:

ד"ה עד בקר: בשכיר יום הכתוב מדבר, שיציאתו מששקעה החמה, לפיכך זמן גיבוי שכרו כל הלילה. ובמקום אחר הוא אומר (דברים כ"ד) "ולא תבוא עליו השמש" שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר. לפיכך זמן גיבוי שכרו כל היום. שנתנה תורה זמן לבעל הבית, עונה לבקש מעות.

רמב"ן, דברים כ"ד ט"ו:

ד"ה ביומו תתן שכרו: על דרך הפשט ביאור ממה שנאמר בתורה "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" כי דרך הכתובים לדבר בהווה, והמנהג לשכור הפועל ביום אחד ולערב הוא יוצא טרם בוא השמש. ויצווה הכתוב לפרעו ביומו, כשהשלים מלאכתו מיד, ושלא תבוא עליו השמש, כדי שיקנה בשכרו לו ולאשתו ולבניו מה שיאכלו בלילה, כי עני הוא כרוב הנשכרים, ואל השכר הזה הוא נושא נפשו, שיקנה בו מזון להחיות נפשו.
ילמד אותנו בכאן שמה שאמר בתורה "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" הכוונה בו שתפרענו ביומו, שאם לא תפרענו בצאתו ממלאכתו מיד, הנה ילך לביתו ויישאר שכרו אתך עד בוקר וימות הוא ברעב בלילה. וכן (שמות כ"ב כ"ו): "כי היא כסותו לבדה, היא שמלתו לעורו, במה ישכב" – וזכר טעם המצוות ברובי הלאווין.
ורבותינו פירשו כי הכתוב בתורה "עד בקר" – בשכיר יום, ושב לבאר כאן דין שכיר לילה, והנה לכל אחד זמן לפרעון שנים עשר שעות. והוא האמת כקבלה והנאות בטעם נכון.

פסוק י"ג

"לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר"

שד"ל, ישעיה מ' י':

ד"ה הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו: השכר נקרא "פעולה" וכן למטה (מ"ט ד') "אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלוקי" וכן גם השם "פעל" כמו בירמיהו כ"ב: "ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן לו".

רנה"ו:

לשון "פעולה" על הכוונה שיכוון העושה במעשהו.