"ואתה תצוה..."

לפסוקי עריכת הנר (כ"ז כ-כא) עיין גם גיליון תצוה תשי"ד שעסק כולו רק בפסוקים אלה.

ר' משה חפץ, בספרו מלאכת מחשבת (איטליה במאה ה-15):

כל השלם מחברו ביותר הוא מוכן לקבל דברי כיבושין ותחת גערה במֵבִין (משלי י"ז י) ולאיש בער לא ידע לא יכריחנו קול דממה דקה, קול דברים, קול ענות חלושה אם לא המעשה – מהכות כסיל מאה (משלי י"ז י') ומיראת שבט אנשים ונגעי בני אדם.
לכן ראוי לדבר אל כל אדם בלשונו...

1) שמות רבה ל"ו:

ראה, האיך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהם, וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע – הוא נכשל. משל למי שעומד באפלה, בא להלך, מצא אבן ונכשל בה, מצא ביב – נופל בו – הקיש פניו בקרקע. למה? שלא היה בידו נר. כך ההדיוט שאין בידו דברי תורה – מצא עבירה ונכשל בה. שכן רוח הקודש צווחת: (משלי ה') "והוא ימות באין מוסר". למה הוא מת? לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא, שנאמר "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו" (משלי ד). אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום! משל למי שעומד באפלה: ראה אבן ולא נכשל, ראה ביב ולא נפל. למה? על שהיה בידו נר. שנאמר (תהלים קי"ט): "נר לרגלי דברך", וכן (משלי ד'): "אם תרוץ לא תכשל".

2) ויקרא רבה ל"ו:

"ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". בר קפרא פתח: (תהלים י"ח) "כי אתה תאיר נרי". אמר הקב"ה לאדם: נרי בידך ונרך בידי. נרך בידי – שנאמר (משלי כ') "נר ה' נשמת אדם", נרי בידך, שנאמר (שמות כ"ז כ) "להעלות נר תמיד". אלא אמר הקב"ה: אם הארת נרי הריני מאיר נרך, הווי – "ויקחו אליך שמן... למאור להעלות נר תמיד".

3) שמות רבה ל"ו:

מהו "כי נר מצוה"? אלא כל מי שעושה מצוה כאילו מעלה נר לפני הקב"ה ומחיה נפשו, שנאמר (משלי כ') "נר ה' נשמת אדם".

4) שמות רבה ל"ו:

מהו "כי נר מצוה"? אלא הרבה פעמים שאדם מחבב בלבו לעשות מצוה ויצר הרע שבתוכו אומר: מה לך לעשות מצוה ותחסר את נכסיך? עד שאתה נותן לאחרים, תן לבניך. ויצר טוב אומר לו: תן למצוה – ראה מה כתיב? "כי נר מצוה". מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפים קרוינין וסבקין (מיני נרות הם) מדליקין הימנו – אורו במקומו. כך כל שיתן למצוה - אינו מחסר נכסיו. לכך נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור".

5) תנחומא תצוה ח':

אמר ליה הקב"ה למשה: אמור להם לישראל: בני, בעולם הזה הייתם זקוקים לאור בית המקדש ומדליקים נרות בתוכו. אבל לעולם הבא, בזכות אותו הנר אני מביא מלך המשיח שהוא משול כנר, שנאמר (תהלים קל"ב): "שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי..."
אמר הקב"ה: בעולם הזה אתם צריכים לנר, אבל לעתיד (ישיעהו ס'): "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך".

פרק כ"ח פסוקים ג – ה

"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב...
וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן...
וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי 
וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן"

רמב"ן:

ד"ה והם יקחו את הזהב: הנה כל הצוואות עד כאן היו במשה עצמו "ועשית", "תעשה". עתה ציוה שידבר אל כל חכמי לב שיעשו הבגדים, ולכן אמר "והם יקחו את הזהב ואת התכלת", שיקבלו את הנדבה מן הציבור ויעשו בה את הבגדים. והטעם לאמר, שלא ישקול להם הנדבה ולא ימנה, כי נאמנים הם, כעניין שנאמר (מלכים ב', י"ב, ט"ז) "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים". וכאשר נאמר בבגדים הוא הדין בכל מלאכת המשכן, כי ביום הראשון בלבד כתיב (שמות ל"ו, ג') "ויקחו מלפני משה את כל התרומה", וגם הוא שלא בחשבון לקחו הכל מלפניו, ובשאר הימים הביאו אליהם, ולכך כתיב (שמות ל"ו, ה'): "ויאמרו אל משה מרבים העם להביא..." כי להם היו מביאים, לא שיתנו למשה והוא ישקול על ידם; אבל הם, לאחר שגבו הכל, מנו ושקלו ואמרו למשה...

רלב"ג:

ד"ה והם יקחו: וכבר למדנו מזה המקום, שאין עושים שררה בממון בפחות משנים; והיה זה כן, לפי שהאדם לא יחשב שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו. (!)