קריעת ים סוף

שמות רבה כ"ד:

... וכן הוא אומר (תהלים ק"ו) "וימרו על ים בים סוף" – מהו ב' פעמים? אלא על הים המרו, שלא היו רוצים לירד. אילולא שבט יהודה שקפץ תחילה וקידש שמו של הקב"ה שנאמר (תהלים קי"ד) "בצאת ישראל ממצרים... היתה יהודה לקדשו". ובים סוף מניין שהמרו? אלא כיוון שירדו לתוך הים, היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים והיה בו כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג') "דרכת בים סוסיך, חמר מים רבים". והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים – טיט ובים – טיט. במצרים – בחמר ובלבנים, ובים חמר מים רבים. הוי – "וימרו על ים בים סוף".

(לחלק הראשון של מדרשנו השווה גם גיליון בשלח תשי"א, שאלה א').

שמות רבה כ"א:

(שמות י"ד, כ"ה) "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", אם בים למה "ביבשה"? ואם "ביבשה" – למה "בתוך הים"? אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן, ואחר כך נעשה להם יבשה!

פסוק י"ג

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם"

מכילתא:

בשלושה מקומות הזהיר המקום לישראל שלא לחזור למצרים, שנאמר (שמות י"ד, י"ג): "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" ואומר (דברים י"ז ט"ז): "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" ואומר (דברים כ"ח, ס"ח): "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה".

רש"י:

מה שראיתם אותם אינו אלא היום, היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד.

רמב"ן:

על דעת רבותינו הרי זו מצוות לא תעשה לדורותם, ואם כן יאמר הכתוב: אל תיראו, התייצבו במקומכם וראו את ישועת ה' שיושיע אתכם היום מידם. ואל תשובו לעבודתכם במצרים, כי אשר ראיתם אותם היום הקב"ה מצווה אתכם עוד, שלא תוסיפו ברצונכם לראותם מעתה ועד עולם. ותהיה מצוה מפי משה לישראל ולא הוזכרה למעלה. וכן (דברים י"ז, ט"ז): "ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס", "וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב מדרך הזה עוד" שהיא מצוה באמת – לא הבטחה.

השווה:

פסוק ה'

"וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ"

פסוק י"א

"וַיֹּאמְרוּ... מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם"

פסוק י"א

"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר 
מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם
הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם
לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם
כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר"

קאסוטו, בספרו: פירוש על ספר שמות, עמוד 119, מפנה את תשומת לבנו לחזרות על אותן המילים בפסוקים ל'-ל"א, ש"בוודאי אין לחשוב אותן למקרה":

"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם
וַיַּרְא                              יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם 
          מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם 
וַיַּרְא                            יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה 
                                   אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם"

פסוק י"ח

"וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'"

ספורנו:

ד"ה מצרים: הנשארים במצרים וישובו אלי "כי לא אחפץ במות המת" (יחזקאל י"ח, ל"ב).