שאילת הכלים
שמות פרק יא - פרק יב, כא-לו
| א. | שאילת הכלים |
שלוש פעמים נזכרה שאילה זו בספר שמות:
1) בהבטחת הגאולה למשה בסנה:
"וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם"
2) בציווי למשה לפני מכת בכורות:
"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב"
3) בסיפור יציאת מצרים:
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם"
וכבר קודם רמז לכך בספר בראשית ט"ו, י"ד:
"וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל"
דעות שונות לחכמינו ולפרשנינו בשאילת כלים זו, בטעמה, בתכליתה. ואלו מקצת דעותיהם:
קדמוניות היהודים ליוסף בן-מתתיהו, ספר שני י"ד:
והמצרים כיבדו אותם במתנות, אלה כדי שימהרו ואלה מתוך ידידות של שכנים, שהיו רוחשים להם, והם יצאו והמצרים בוכים ומתחרטים שנהגו בהם ברשע.
סנהדרין צ"א:
... שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (י"ב, לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" - תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו! אמר גביהה בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני - אמרו: הדיוט שבנו ניצחתם; ואם אני אנצח אותם - אמרו להם: תורת משה רבנו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהם. אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראיה? אמרו לו: מן התורה. אמר להם: אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר (י"ב, מ'): "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". תנו לי שכר עבודה של ששים ריבוא ששעבדתם במצרים. אמר להם אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! אמרו לו: תנה לנו זמן ג' ימים! נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה.
מדרש חמדת ימים (ע"פ ספר תורה שלמה שמות רמ"ג):
"ושאלה אשה משכנתה" - למה מצוה זו נאמרה לנשים? שכיוון שגזר פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", היו בנות ישראל משחדות מתכשיטיהן לעבדי פרעה ומשחדות למצרים שלא יגלו, ומשליכין מבניהם מקצת ומניחים מקצת. לכך לא כפל הכתוב לומר: "וישליכו כל הבן" וציוה הקב"ה "ושאלה אשה משכנתה" כדי שיחזור הדבר לישנו, להחזיר להם מה שנתנו להם, ואין בזה גניבת דעת אלא החזרת חפץ לבעליו.
ושאלה אשה משכנתה, כי תתן לה מתנה. וכמוהו אינו נמצא במתנה, כי אם בשאילה. נאמר לו כי דברי חנה "השאילתיהו לה'" (שמואל א, א', כ"ח) לא יתכן לפרשו עניין "השאלה" כי אם מתנה, כי הבורא יתברך לא שאלו, אבל היא התנדבה בנתינתו.
אין "שאילה" זו כ"שאילה" האמורה בכלים (שמות כ"ב, י"ג), שהיא שאילה על מנת להחזיר, אלא שציוה ה' לישראל שישאלו מהם במתנה והקב"ה יתן להם חן בעיני המצרים ויתנו להם. ואין זה גניבת דעת שיצווה בה הקב"ה, חס ושלום, המלאכה ולשוויה סוף ותכלית, והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדוניו שבע שנים שהוא חייב בהענקה, שנאמר (דברים ט"ו) "וכי תשלחנו חפשי מעמך; לא תשלחנו ריקם הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך". על אחת כמה וכמה המצרים, שהייתה אצלם עבודת ישראל של מאתיים ועשר שנה.
רבנו בחיי, בשם רבנו חננאל:
חס ושלום שיגיד הקב"ה לגנוב דעת הבריות, שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון "ושאלה" - שתתן לה במתנה, שכן מצינו בגדעון (שופטים ח', כ"ד) "אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו" (ולא היה על מנת להחזיר), וכן מצינו בבת-שבע (מלכים א', ב') "שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך... יתן את אבישג השונמית לאדוניה אחיך" - הרי מתנה שנקראת בלשון שאילה.
פרק ג' פסוק כ"ב:
ושאלה: במתנה גמורה וחלוטה, כמו (תהלים ב) "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך". זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים.
פרק י"א פסוק ב':
ד"ה וישאלו: לשם מתנה גמורה, כמו (תהלים ב') "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך".
פרק י"ב פסוק ל"ו:
ד"ה נתן את חן העם: לתת להם במתנה כדכתיב "ונתתי את חן העם" "וישאילום" מצרים לישראל, ישראל היו השואלים ומצרים המשאילים, ומתנה היתה.
פרק ג' פסוק כ"ב:
ד"ה לא תלכו ריקם: כי הם יעניקו לכם מג' מינים: כסף, זהב ושמלות, דוגמת הענקת עבד (דברים ט"ו) צאן, גרן, יקב.
ד"ה ושאלה אשה: במתנה גמורה.
פרק י"א פסוק ב':
ד"ה כלי כסף וכלי זהב: במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם (בראשית מ"ז כ"ז) "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה".
בנו יעקב, חוקר התנ"ך בסוף מאמרו הארוך: Gott und Pharao Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, 1924 Seite 288
בלבו של בן ישראל היה השם מצרי קשור בזיכרונות מרים ביותר. לא היה בזה משום פלא אילו שנא בן ישראל את המצרי כמשעבד אבות האומה ואילו חשב לו לזכות שלא לנהוג כנגדו במצוות שנצטווינו על הגר. הא כיצד? הלמצרי ארחש אהבה, כאשר צוויתי לגר "ואהבתם לו כמוך"? וכי לא נשתעבדו אבותינו במצרים? - אבל התורה אומרת: הן שלחו אתכם סוף סוף כרעים ובמתנות כלי כסף וכלי זהב ונהגו בכם כשם שנצטוויתם אתם לנהוג בעבד עברי אשר "לא תשלחנו ריקם" (דברים ט"ו) ולכן (דברים כ"ג, ח) "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". ומכיוון שאין המצרי מרחיק ראות ולא היה משאילם על פי יזמתו, לכן מצוות ישראל לעודדם לכך ולומר להם: "נעזבכם כרעים, נשאל מאתכם מתנה בשעת פרידה זו".
מ"ד קאסוטו, פירוש על ספר שמות, עמוד 27:
על עניין זה, עניין כלי כסף וכלי זהב ושמלות, הוצעו כמה פירושים שונים... הפירוש הנכון מבחינה אובייקטיבית יוצא, כמו שכבר הצעתי לפני שנים רבות (1923) מתוך השוואת פסוקנו לדברים ט"ו, י"ג-י"ד על שילוח עבד עברי אחר שנות עבודתו. כתוב כאן: "והיה כי תלכו - לא תלכו ריקם! וכתוב שם: "וכי תשלחנו חפשי מעמך - לא תשלחנו ריקם! הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך..." העבדים העברים כבר עבדו את אדוניהם כמספר השנים שההשגחה העליונה קבעה מראש (בראשית ט"ו י"ג) ומתוך כך מגיע להם השחרור, ועם השחרור מגיעה להם הענקה. כך דורש החוק, כלומר: כך דורש הצדק המוחלט, ואף על פי שאין בעולם בית דין שיוכל להכריח את פרעה ואת משרתיו למלאות חובתם, בית דין של מעלה דואג לביצוען של דרישות החוק והצדק ומנהיג לפי כיוון זה את מהלך הדברים.
| 1. |
הסבר מהי "שאלת המינים" המוזכרת בדברי הרשב"ם, עליה עונים המפרשים הנ"ל. |
2. |
הסבר מהן התשובות השונות שניתנות לעיל לשאלה זו. |
| 3. |
מה מסומל בדברי רבותינו בגמרא סנהדרין ע"י המשפט שנשפטו מצרים עם ישראל לפני אלכסנדר מוקדון? |
| 4. |
מהו הסיוע הלשוני שיש להביא לדברי הרשב"ם מן הפסוקים הבאים: "וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ" "שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ" לעומת שמות כ"ב י"ג: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת..." |
5. |
לשם מה נעזרים גם רבנו חננאל וגם החוקר בנו יעקב בפסוק מתוך דברים ט"ו? |
6. |
מה החידוש בדברי חזקוני לעומת כל האחרים? |
| 7. |
כיצד יש לפרש את הביטוי "ונצלתם את מצרים" (ג', כ"ב) באופן שלא יהיה סותר את דברי בנו יעקב? העזר (מבחינה לשונית) ביחזקאל י"ד, פסוק יד. |
| 8. |
בעל מדרש חמדת ימים מישב בדבריו, נוסף על שאלתנו העיקרית, גם פליאה סגנונית בכתובים. איזו היא? |
| 9. |
בנו יעקב וקאסוטו עונים בדבריהם על שאלה שאינה מיושבת על פי תשובות הפרשנים האחרים. איזו היא? |
| 10. |
מה ההבדל בין תשובת בנו יעקב ובין תשובת קאסוטו? |
