ברכת יעקב ליוסף ולבניו

לפסוקים ט"ו-ט"ז עין גיליון ויחי תש"ה.

פסוק ג'

"אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי"

פסוק ד'

"וַיֹּאמֶר אֵלַי
הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים
וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם"

השווה לפסוק זה -

פרק מ"ז פסוק כ"ז

"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן
וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד"

בנו יעקב, בפירושו לבראשית Genesis מעיר לפסוקנו:

הקדמת יעקב לברכתו - פסוק ד' - הוא ניגוד גמור לנאמר בתורה לפני כן במ"ז כ"ז.

ועיין גם פרק מ"ז פסוק ה'

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ"

השווה:

פסוק ז'

"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם"

רש"י:

ד"ה ואני: ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך, שהיא מתה סמוך לבית לחם.

ד"ה ואקברה שם: ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבנים, כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיהו ל"א) "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו" והקב"ה משיבה (ירמיהו, שם) "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".

רמב"ן:

ד"ה ואקברה שם: (אחרי הביאו כל דברי רש"י הנ"ל) ...וצריך על כל פנים שיהיה רמז במקרא לטעם הזה שאמר באגדה זו. ושמא זהו מה שאמר הכתוב "מתה עלי רחל בדרך ואקברה שם בדרך", כלומר: בדרך אשר יעברו בה בניה מתה ושם קברתיה לטובתם. כי היא לא מתה "בדרך", רק ברמה, שהיא עיר בארץ בנימין ושם נקברה, אבל בדרך של עתיד מתה, והכתוב לא יפרש בעתידות, רק ירמוז בהם.
ועל דרך הפשט גם כן אמר לו כן כמתנצל, שלא ייחר ליוסף בראותו חפצו בקבורת המערה, על שלא קבר אמו שם – וכאשר קבר שם את לאה – ולכך אמר לו, כי מתה בארץ כנען ולא נקברה בחוצה לארץ, כאשר תהיה קבורת מצרים ליעקב, ומתה בדרך בפתע פתאום ולא יכול לקברה שם, כי איך יעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה למערת המכפלה ואיה הרופאים והרפואות לחנוט אותה, וזה טעם "עלי".
ואף על פי שמערת המכפלה אינה רחוקה משם רק כחצי יום, היה יעקב כבד מאוד במקנה הגדול ובני בית ולא יגיעו שם רק בימים רבים, וכן עשה בדרך ההוא ימים רבים עד בואו אל אביו...
ואני סבור, שהיו אלה דברי התנצלות וגם יוסף יודע שמתה בדרך ונקברה בארץ וכבוד עשה לה במותה, אבל הכוונה ליעקב שלא הוליך אותה למערה, כדי שלא יקבור שם שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו ולאה היא הנישאה לו ראשונה בהיתר, ורחל באהבתו אותה בנדר אשר נדר לה לקחתה.

פסוק ז'

"מֵתָה עָלַי רָחֵל"

סנהדרין כ"ב ע"ב:

תנא: אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה... שנאמר "ואני בבואי מפדן ארם מתה עלי רחל".

ראב"ע:

שמתה פתאום ולא יכולתי להוליכה לקברה במערה כאשר קברתי את לאה, ואמר זה ליוסף, שלא ייחר לך שאבקש מאתך מה שלא עשיתי לכבוד אמך.

פסוק ט"ו

"וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו"

תנחומא ישן י"ב ל"ב כ"ו:

...וכתיב באבות העולם (בראשית מ"ח ט"ז) "האלוהים אשר התהלכו אבותי לפניו"
אמר ר' יוחנן: למה היו אבות העולם דומין לפני הקב"ה? לרועה שהוא מהלך וצאנו מהלכת לפניו. אמר ריש לקיש: עד עכשיו הצאן היו צריכים לרועה? אלא, למה האבות דומין לפני הקב"ה? לנשיא שהוא מהלך וזקניו מהלכין לפניו והזקנים מודיעין כבודו של נשיא. כך היו אבות העולם הולכין לפניו... הווי: "התהלך לפני והיה תמים".

פסוק ט"ו

"הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו...
הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי..."