התחפשות יעקב לעשו

עיין גם גיליון תולדות תש"ט!

ר' משה חפץ, מלאכת מחשבת (רב באיטליה במאה ה-16):

יראה שלדעת קדם היה מנהגם באשר עדיין היום בממלכת פראנציה: האב יעד כל רכושו אל בכורו או אל בנו הגדול. וכל שאר בניו יעבדו הגדול למחייתם או ישוטטו לבקש מהם מזון באומנות או במלחמה ירדו לעבודת המלך. וכן יצחק רצה לתת כל קניינו לעשו בנו הגדול. אמנם נתגלגל הדבר בעבור תחבולת רבקה להניחו ליעקב ולשומו גביר לאחיו ולסמכו דגן ותירוש - ירצה לומר שהורישו כל תבואת ארצו וכתב כל נכסיו ליעקב בנו. אם כן לא נשאר לו לתת לעשו אלא כשאר הבנים שיעבוד אחיו ויעשה ויאכל עמו או יצא למלחמה ועל חרבו יחיה.
על כן לא יכול לברך עשו ולומר לו: ויתן לך אלוקים משמני הארץ, כאשר אמר ליעקב, אלא "משמני הארץ יהיה מושבך", פירוש שלא יהיה שמני הארץ שלך, אלא שתשב גם אתה עמו ויאכל משמני הארץ אם ירצה לעבוד אחיו, ואם לאו – על חרבך תחיה.

פסוק י"ב

"אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי"

הכתב והקבלה:

לשון "פן" ישמש כשאין המדבר חפץ במציאות הדבר, כמו (בראשית ג', כב) "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים"; (בראשית י"א) "פן נפוץ על פני כל הארץ"; (בראשית מ"ב) "ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו, כי אמר פן יקראנו אסון"...
ולשון אולי ישמש כשהמדבר יקווה קיום דבריו, כמו (בראשית ל"ב) "אולי ישא פני".

פסוק י"ד

"וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא"

הכתב והקבלה:

אין ספק שהיתה הברכה חביבה על יעקב, וכאשר ראה שהשעה דחוקה ובמעט התמהמהות ישוב עשו מן השדה ויבא מטעמים לאביו והיה לו ליעקב למהר, ואם כן היה לו לכתוב מילה דזירוזא, כאמור באברהם (בראשית י"ח) "וירץ לקראתם".
(בראשית י"ח): "וימהר אברהם האהלה שרה אשתו ויאמר 
                      מהרי שלש סאים קמח לושי..."
(בראשית י"ח): "ואל הבקר רץ אברהם וייקח פרק בן בקר... 
                     ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו."
ובאליעזר (בראשית כ"ד)" וירץ העבד לקראתה ויאמר: הגמיאיני"
וברבקה (בראשית כ"ד) "ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו"
            (בראשית כ"ד) "ותמהר ותער כדה אל השוקת"
והיה ראוי לומר אף כאן ביעקב: "וירץ ויבא לאמו" ולא אמר הכתוב כן רק "וילך ויקח ויבא".

פסוק ט"ו

"וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב"

הכתב והקבלה:

הניח יעקב את אמו להיותה כמשרתת אליו להלבישו ולא היה לוקח הבגדים ללבשם מעצמו...