לענין העקדה כותב הרב ר' א"י קוק, באגרות ראיה כרך ב' במכתב שע"ט לר' משה זיידל, עמוד מ"ג:
אותה ההתמכרות העמוקה של עבודה זרה, שראה בה האדם הפרא חזות הכל, עד שניצחה גם את רחמי הורים ותשים את האכזריות על בנים ובנות למידה קבועה בעבודת המולך, וכהנה, היא תוצאה ערפילית מההכרה הגנוזה בעומק לבב האדם, שהעניין האלוהי יקר הוא מכל, וכל נחמד האהוב - כאין נגדו. כאשר הוצרכה ההארה האלוקית להופיע בטהרתה, נתגלתה בעוז התלהבותה בניסיון העקדה, שהראה לדעת, שאותו החום וההתמכרות לעניין האלוקי אינו צריך דווקא שתהי ההשגה האלוקית כל כך מעולפת בלבושים בזויים כאותם של העבודות-הזרות, שהניצוץ של הטוב האלוקי אובד בהם לגמרי את דרכו, אלא גם בהשגה טהורה, אף על פי שאין לדמיון הגס כל כך חומר להזדעזע בתור הזדעזעות חומרית הקרובה לתכונתו של האדם, שאין צריך לומר כמה שהיא מאירה את כל דרכי חייו של האדם, כמה שהיא מתקנת את החיים החברותיים וכמה היא מעמדת על בסיס איתן את מצב-הרוח של האדם, ביחס לשאיפותיו הנצחיות...
... כל אלה הם דברים גלויים. הרבותא המצויינת היא שלא יחסר חום ההתמכרות ביחס להתקשרות האלוקית בצורת ההשגה המוארה. זה יצא לפועל ע"י ההחלטה של ניסיון העקדה, שנשאר חוק טבעי לדורות עולמים, שגם בהקישור העדין אל הדעה המורמה מכל רעיון חושי יש חדירה לכל חדר לב; ולולי זה הייתה האנושיות עומדת או ברגש עכור ופראי, אמנם פועם בחזקה ביחושו לאלהות, או ברוח קריר מסונן קצת מבלעדי תכונה של חיים עמוקים. על כן גדול הוא ונישא זכיון העקדה, לדורות עולמים, ולא רק במטבעות תפילה כי אם המקרא במקומו הוא אומר: "יען כי עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני". ומה נהדרת היא תפילתנו, להזכיר זכותו של האב הראשון הלוחם נגד הפראות הדמיונית במערכה האלוהית, שכל זכותה הקלושה הייתה בצד הפופולרי שלה בחידור עומק הלב, שהיו האליליים טוענים שאי אפשר לתרבות אנושית מבלעדיו, מפני שהרושם של האלוהות הטהורה הוא מרום יותר מדאי וזך יותר מדאי מלהיות בו כדי מרעה להמון גויים. בא "אב המון גויים" והורה מה שהיה צריך להורות, עד אשר איך שירדו הדורות – יש מקום לחדירה של האור הטהור, ועקדת יצחק נזכרת ברחמים לזרעו לדור דורים.
| 1. |
מהי הזכות "הקלושה" שרואה הרב לאלילות, ואפילו לעבודת המולך? |
| 2. |
מה יכולה האלילות לטעון – לפי דבריו – נגד אמונת הייחוד (נגד "ההארה האלוקית בטהרתה")? |
| 3. |
מהו איפוא טעמה העמוק של העקדה, ומהי התשובה שיכול אברהם (או כל בני אברהם) לתת אחרי העקדה לטענה האלילית ההיא? |
------------------------------------------------------------------------------------
הערה: לשם חדירה לדברי הרב קוק הנ"ל העזר בחלק הראשון של מאמר הרב: "לדמות דיוקנו של הרמב"ם", המודפס בחוברת הרמב"ם של הארץ ערב פסח תרצ"ה. וכן ב"ספר הרמב"ם" הוצאת "המזרחי" תרצ"ה, וכן מודפס ב"תרומות" לשיפמן, כרך ג'. ע"י דבריו שם מתבארים דבריו כאן יפה.
