השווה את האיסור האלוקי שבפרק ב' לסיפור עליו בפי האישה לנחש שבפרק ג'.
דברי ה' – פרק ב' ט"ז-י"ז |
דברי האשה – פרק ג' ב'-ג' |
"וַיְצַו ה' אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר
|
- - - - - - |
מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל |
מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל |
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע
לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ - - - כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ |
וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן -אָמַר אֱ-לֹהִים- לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ - - - |
מוֹת תָּמוּת" |
פֶּן תְּמֻתוּן" |
| 1. |
נסה להסביר מהן הסיבות לכל אחד מן השינויים הרבים (הוספות, חיסורים, חילופים) שהכניסה חוה בחזרה על הציווי האלוקי. |
| 2. |
מהי המגמה הכללית של כל השינויים האלה? |
| 3. |
בנו יעקב, בספרו על בראשית Genesis מעיר:
מה שהיה בדברי ה' קשר מוסרי בין חטא לעונש הופכת האשה לקשר מכני בין סיבה לתוצאה.
הסבר את דבריו אלה – היכן מצא רמז לכך בלשון הכתוב? מהי תכלית האישה בשינוי זה?
(לסוג שאלות ממין זה השווה גם:
גיליון חיי שרה תשי"ב
גיליון פינחס תשי"א
גיליון מקץ תש"ט). |
פסוק א'
"אַף כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן..."
רש"י:
ד"ה אף כי אמר: שמא אמר לכם לא תאכלו מכל וגו' ואף על פי שראה אותם אוכלים משאר פירות הרבה עליה דברים כדי שתשיבנו ויבוא לדבר באותו העץ.
ספורנו:
ד"ה ויאמר אל האשה: כי שכלה החלוש התעצל מהתבונן ולא התקומם על הדמיון הכוזב וצייר אז כוחה המדמה כי אמנם אף כי אמר אלהים שאף על פי שאמר אלהים לא תאכלו מעץ הדעת פן תמותון מכל מקום לא יתאמת זה. ובכן אמר שכשהנחש, והוא הדמיון, התחיל לשום ספק בזה, הנה האשה בשכלה החלוש אמרה מכל עץ הגן נאכל ואין לנו צורך להכנס בסכנת אכילת עץ שהאל יתברך אמר לנו שבאכלנו ממנו נמות. אמנם הדמיון התחזק ליחס קנאה ושקר חס וחלילה לאל יתברך, וצייר שאמר אותו הפרי כדי שלא ישיגו בו התועלת להיות כאלהים ושלא יסבב מות כלל.
| 1. |
בשתי דרכים מפרשים הפרשנים האלה את ה"אף כי" – מה ביניהם? |
| 2. |
לפי איזה משני הפירושים הנ"ל ההסתה חריפה יותר? |
| 3. |
בעקבות מי מן המפרשים הנ"ל הלכו המתרגמים:
King James Version:
Yea, hath God said, Ye shall not eat of every tree of the garden?
Buber-Rosenzwieg:
Ob wohl Gott sprach: Esst nicht von allen Baeumen des Gartans…! |
פסוק א'
"אַף כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים..."
ראב"ע:
וטעם "אף כי" יורה כי דיבר דברים אחרים ואמר בסוף "קל וחומר שאמר לכם לא תאכלו מפרי עץ הגן כלל".
רד"ק:
... והכתוב הניח ראשי הדברים ולקח סופם, וכן הוא מנהג הכתוב במקומות רבים, כמו שאמרו המרגלים על יהושע (פרק ב'): "כי נתן ה' בידינו את כל הארץ" ואין מילת "כי" תחילת הדברים. ופירוש "אף" – "כל שכן", כמו (איוב ד' יט) "אף כי שוכני בתי חמר" (מלכים א' ח' כ"ז) "הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי".
| 1. |
מהם הדברים שאמר הנחש – לפי פירושים אלה – לפני אמרו את הקל וחומר הכתוב? |
| 2. |
ההולכים המפרשים האלה – ראב"ע ורד"ק – כאן בעקבות אחד משני המפרשים שהובאו בשאלה ב', או בחרו להם דרך שלישית? |
פסוק ד'
"וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן"
בראשית רבה י"ט:
הדא הוא דכתיב (משלי ל' ו'): "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת"... כך אמר הקב"ה: "ביום אכלך ממנו..." והיא לא אמרה כן, אלא: "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו". כיוון שראה (הנחש) אותה עוברת לפני העץ, נטלה ודחפה עליו, אמר לה: הא לא מתת. כשם שלא באה עליך מיתה בנגיעה כך אינך מתה באכילה.
| 1. |
הסבר מהו מובנו הסמוי של מדרש זה: איזו דרך מדרכי הפיתוי של כל מסית ומדיח, של כל יצר הרע, מתואר כאן? |
| 2. |
מקובלנו: אין רש"י מביא דברי מדרש אלא אם כן מצא קושי בפסוק הדורש ישוב, ואשר לשם יישובו יובא המדרש.
מהו הקושי בפסוקנו שאותו רצה רש"י לישב ע"י המדרש הזה? |
פסוק ה'
"כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים"
| 1. |
מה משמעותה של מילת "כי" בפסוק זה?
להוראותיה השונות של מילת "כי" עיין בראשית י"ח ט"ו, רש"י:
ד"ה כי יראה, כי צחקת: הראשון משמש לשון "דהא" הוא שנותן טעם לדבר: ותכחש שרה לפי שיראה; והשני משמש בלשון "אלא" ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת. שאמרו רבותינו: "כי" משמש בארבע לשונות: אי, דילמא, אלא, דהא.
ועיין גם גיליון האזינו תש"י. |
| 2. |
שים לב: הנחש מדלג בדברי הסתתו על חוליה אחת במהלך מחשבתו – בין פסוק ד' לפסוק ה'. השלם את החוליה החסרה! |
| 3. |
מהי התחבולה שבה נוקט המפתה-המסית בפסוק זה, ובמה היא שונה מתחבולתו בפסוק הקודם? |
פסוק ח'
"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים...
וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים"
שיר השירים רבה ג':
עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו. כיוון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים. תדע לך, שכן אמר רבי: עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבור (=דבר ה') עומד על רגליו ולא היה מתיירא, כיוון שחטא – כששמע קול הדיבור, נתיירא ונתחבא שנאמר: "את קולך שמעתי בגן ואירא".
ועיין גם גיליון נשא תשי"ב, שאלה ב'.
|
הסבר מהו הרעיון המסומל בדברי המדרש הזה! |