הפטרה

פסוק א'

"בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ"

תרגום יונתן:

בשתא דאתנגע בה.

ילקוט (בשם ילמדנו):

וכי מת היה? אלא נצטרע, ומצורע חשוב כמת, שנאמר (במדבר י"ב) "אל נא תהי כמת".

רש"י:

ד"ה בשנת מות: כשנצטרע.

השוה:

פסוק א'

"וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא"

תרגום יונתן:

חזיתי ית יקרא דה' שרי על כרסיה ומתנטל בשמי מרומא.

רד"ק:

"ואראה את אד' יושב על כסא רם ונשא", ו"רם ונשא" הוא על הכסא.

ראב"ע:

"רם ונשא" תואר הכסא, לא כאשר אמרו רבים.

פסוק א'

"וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל"

ראב"ע:

הם שולי הכסא, כי מנהג המלכים היה להיות בגדים על הכסא.

פסוק ג'

"קָדוֹשׁ"

השוה הפסוקים הבאים:

ויקרא כ' פסוק כ"ה  

"וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה..."

פסוק כ"ו    

"וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'
וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי"

ספרא:  

כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים.

ויקרא י"ט ב'

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"

ספרא:  

פרושים תהיו.

הושע י"א ט'   

"כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ..."

       רש"י:

כבר הבטחתי להשרות שכינתי בקרבך בירושלם ולא אשרה אותה על עיר אחרת...

       רד"ק:

השכנתי כבודי ביניהם, מה שלא עשיתי לעם אחר.

שמואל א', ב' ב'-ה':

"אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ
קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל
שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ..."

פסוק ג'

"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"

ראב"ע: 

אע"פ שהוא קדוש, כבודו מלא הארץ.
והמפרש "מלא כל הארץ" – הדרים בה, כמו (תהלים כ"ד) "לה' הארץ ומלואה", לא אמר כלום. והעד (במדבר י"ד) "וימלא כבוד ה' את כל הארץ".

אברבנאל, בשם רד"ק (בדפוסי רד"ק שלנו – איננו):

"מלוא כל הארץ" כל מה שהארץ מלאה ממנו, רצונו לומר, מהחי וצומח ודומם, הכל הוא כבודו, כי בורא הכל הוא.

שד"ל:    

כבודו הוא ממלא כל הארץ, כל הארץ מלאה מכבודו... אין מקום שלא יהיה כבודו ידוע ומפורסם שם.

פסוקים ט'-י'  

"שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ
הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע 
פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ"

רש"י:    

ד"ה שמעו שמוע: אני אומר לכם שמעו שמוע ואתם אין אתם נותנים לב להבין.

ד"ה וראו ראה: ניסים שעשיתי לכם ואינכם נותנים לב לדעת אותי.

ד"ה השמן לב העם הזה: כמו "והכבד את לבו" (שמות ה' י"א) לשון פעול, לבם הולך הלוך והשמן.

ד"ה ואזניו: הולכים הלוך והכבד משמוע.

ד"ה ועיניו השע: טחים כענין שנאמר "כי טח מראות עיניהם" (ישעיהו מ"ד י"ח) "הטוח" (ויקרא י"ד מ"ג).

ד"ה פן יראה בעיניו: נתנו לבם, שלא ישמעו דברי נביאי, שהם יראים שמא ייטבו בעיניהם דברי ויבינו בלבם וישובו אלי והיא רפואתם.

רמב"ם, הלכות תשובה ו' ג':

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו – שמונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. הוא שהקדוש ברוך הוא אמר על ידי ישעיהו: "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו".

רד"ק:   

ויאמר: יש מפרשים "שמעו" ו"וראו" לשון ציווי ממשמעו, וכן "השמן", וזה דין ומשפט מאת האל יתברך כשירצה החוטא לשוב, הקדוש ברוך הוא מונע ממנו דרכי התשובה עד שיקבל עונשו. ויש לפרש "שמעו" ו"ראו" ציווי במקום איתן, כאילו אמר תשמעו ותראו, כלומר: אתם שומעים באזניכם דברי הנביאים המוכיחים אתכם ואין אתם מבינים ותראו נפלאות הבורא ואין אתם יודעים, כלומר: לא תשימו לבב, ואין אתם משגיחים אלי, ואתם משמינים בכוונה לבבכם ומכבידים אזניכם ומשיעים עיניכם, שלא תשמעו ולא תראו ולא תדעו, כי אינכם חפצים בתשובה ולא ברפואה שהיא הסליחה אחר התשובה!