נביא שקר

לפסוקים אלה מקשה אברבנאל:

הנה הנביא הזה הנזכר בפרשה לא ימלט אם שנאמר שיהיה נביא שקר... והנה אמר "נלכה אחרי אלוהים אחרים" ולכן יומת – ויקשה לזה אמרו "ונתן אליך אות ומופת ובא האות והמופת", כי אם הוא נביא שקר, איך יצאו מופתיו לפועל?... ואם אמרנו שהוא נביא אמת ולכן בא האות והמופת והיה עניינו לניסיון כמו שאמר הכתוב, יקשה אמרו "והנביא ההוא... יומת, כי דבר סרה... להדיחך מן הדרך..." הלא הוא היה ירא ה' ולא אמר מה שאמר, כי אם לנסותכם לדעת הישכם אוהבים את ה'... ולא היה דעתו להדיחכם מן הדרך, אם כן למה יומת??

תשובות שונות ניתנו לשאלה זו והנה מקצתן:

ספרי:   

ובא האות. אמר ר' יוסי הגלילי: ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף דעתם של עובדי כוכבים ונתן להם ממשלה, אפילו יעמידו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, אל תשמע להם! מפני מה? "כי מנסה ה' לדעת הישכם אוהבים...".
אמר ר' עקיבא: חס ושלום שיעמיד הקב"ה חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעכו"ם! הא אינו מדבר אלא במי שהיה נביא אמת וחזר להיות נביא שקר, כחנניה בן עזור.

 אברבנאל:

ואין ראוי שיובן הפסוק הזה כפשוטו, כי חלילה לנו שנאמין, שהאיש אשר עמד בסוד ה' וישמע את דבריו ונתאמת לנביא ה' – ישוב לנבא עכו"ם. ולא שהנביא שקר יעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ. אבל היה דעת החכמים האלה שמשה רבנו עליו השלום דבר זה כמפליג, אף במה שאי אפשר להיות, כי אף אם יראו אדם, שיעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ ואף כי יהיה נביא מנביאי ה' – לא ישמעו אליו בשום פנים לעבוד עכו"ם. כי המופתים אין ראוי שיהיו חולקים על הדבר האמיתי בעצמו ויהיו הם קריאה אל הנמנעות לאמת משהו בעצמו שקר.

פסוקים ג'-ד'

"וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת...לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא"

רמב"ם, הלכות יסודי התורה ח':

הלכה ב': נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבנו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו, כדי שנאמר: אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר, אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר "אם נתן אות אליו תשמעון". כמו שציונו לחתוך הדבר על פי שניים עדים ואף על פי שאין אנו יודעין אם העידו אמת אם שקר, כך מצוה לשמוע מזה הנביא אף על פי שאין אנו יודעים, אם האות אמת או בכישוף ולט.
הלכה ג': לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים וביקש להכחיש נבואתו של משה רבנו, אין שומעין לו, ואנו יודעין בביאור שאותן האותות בלט וכשוף הן. לפי שנבואת משה רבנו אינה על פי האותות, כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא.

משה בן מנחם, (מנדלסון) עונה על טענת הכומר הנוצרי Lavater, שהאותות והמופתים הוכיחו אמיתות מיסוד הדת הנוצרית, במכתבו השני המכונה Nacherinnerungen:

...ולפי חוקי תורתי אין מעשה נסים אבן בוחן לאמת וגם אין הנס מעיד בודאות על הנביא כי ה' שלחו. רק מתן התורה ביום הקהל פנים בפנים היא העדות הנאמנה, הואיל וכאן לא היה השליח צריך לשום עדות על שליחותו מאחר שכל העם שמעו באזניהם את המצוה האלוקית... אני מוצא ראיות מוכיחות בתנ"ך שיש בכחם של מדיחים ונביאי שקר לחולל נפלאות. (מה יש – לדוגמא – להגיד על מעשי החרטומים במצרים? ובדברים ה' פסוק ב' מדובר בנביא או חולם חלום שאין לשמוע בקולו גם אם יתקיימו מופתיו ויש להמיתו). אין בידי להכריע אם נעשו נסים אלה בכוח כשפים, אם מעשי להטים הם, או אם יש כאן שימוש לרעה בכוח שניתן להם לתכלית טובה. על כל פנים אני חושב לדבר שאין לסתור אותו, שלפי הדברים הברורים שבתורה, אין במעשה נסים הוכחה ברורה לשליחות אלוקית.