עשר המכות + הפטרת בא

אברבנאל, מקשה:

מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת ארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות. וגם כפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה דצ"ך, עד"ש, באח"ב היה לו להתחיל בברד? ומה התחלתו בארבה?

אברבנאל, (בהסבירו את מבנה פרשות וארא-בא):

פרעה היה חולק על משה רבנו בשלושה שורשים: משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחויב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ד', ב') "לא ידעתי את ה'"; והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם ולתת לאיש כדרכיו, ופרעה כיחש זה באמרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?!" והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת. יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו, ופרעה יכחישו באמרו (שם, שם) : "מי ה' אשר אשמע בקולו" רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו?
הנה, מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלושת השורשים האלה: לאמת מציאות האל באו שלוש מכות הראשונות; לאמת השורש השני, רצוני לומר, שיש שם אלוה משגיח ומנהיג, באו שלוש המכות השניות; ואמנם השלוש מכות האחרונות באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.

פסוק ב'

"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי...
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'"

ספורנו:

למען ידעו דורות ישראל את כל אלה 'וידעתם' אתה ודורותיך והמצרים.

הכתב והקבלה:

ד"ה ולמען תספר: דוגמת מה שאמר משה לפרעה (ט' ט"ז) "ולמען תספר..." ואין טענה מזה מאמר בפסוק א' בלשון נסתר ובפסוק ב' בלשון נוכח, כי כן דרך הכתובים בהרבה מקומות (במדבר ט"ו) "ועשו להם ציצית וראיתם אותו".

השווה:

פסוק ט"ו

"מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי ה' הֲדָפוֹ"

פסוק ט"ז

"וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה"

רד"ק:   

הגרים במצרים מארצות אחרות, כי כשהיה רעב היו באים לגור במצרים, כי ברוב השנים יש שובע במצרים יותר מאשר מארצות אחרות, וכשיבוא חיל נבוכדנצר יאמרו איש לחברו: קומה ונשובה לעמנו.

אברבנאל:

הנכרים שהיו בהם, שבאו לעזרת מצרים, היו אומרים זה לזה: קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו.

פסוק ט"ז

"מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה"

תרגום יונתן:

מן קדם חרבא דסנאה, דהיא כחמר מרויא (= כיין משכר).

רד"ק:

ד"ה היונה: האונסת, כי אין מי שיעמוד כנגדה, וכן (ישעיהו מ"ט כ"ו) "והאכלתי את מוניך את בשרם" – אונסיך. וכן (יחזקאל מ"ה כ') "לא יונו עוד נשיאי את עמי".

שד"ל:

ר' עזריה מן האדומים (מאור עינים כ"א) אמר, שהוא רמז למלכות אשור ובבל, שהיה אות דגלם יונה.

פסוק כ"ז    

"וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב        וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל
כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק                וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם
וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט                      וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד"

תנחומא ויצא:

אמר רבי ברכיה: הראה הקב"ה ליעקב שרו של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד.
אמר הקב"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה?!
אמר לו: אם אתה עולה, אין לך ירידה! לא האמין ולא עלה.

ר"ש בן יוסינה היה דורש: (תהלים ע"ח): "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו". אמר לו הקב"ה: אילו עלית והאמנת (נוסח ויקרא רבה: "אילו האמנת ועלית" – שים לב!) לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכויות בעולם הזה.
אמר לו יעקב: יכול לעולם?
אמר לו: "אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים", מגליא ומאספמיא ומחברותיה.
"ושב יעקב" – מבבל;
"ושקט" – ממדי;
"ושאנן" – מיון;
"ואין מחריד" – מאדום.