המרגלים

דברים פרק א

השווה את סיפור משה רבנו כאן על שליחת המרגלים ותשובתם לסיפור התורה בספר במדבר:

במדבר י"ג

דברים א'

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה

וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט

דברי המרגלים

בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ

וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ

אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם

דברי ישראל

וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ
בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן

לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ
וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת

אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים
אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם

מה ראה משה להשמיט בדבריו את תיאורם של המרגלים ואת היותם "ראשים"?

מה ראה משה להשמיט את דברי תעמולת הזוועה שבפי המרגלים (במדבר י"ג כ"ח-כ"ט, ל"ב), ולהשאיר מדבריהם רק את שבחה של הארץ? ומה ראה להביא חלק מדבריהם רק כציטטה בפי העם (דברים א' כ"ח)?

האין בזה משום סילוף?

עיין רש"י בראשית ג' יד:

ד"ה כי עשית זאת: מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית, שאילו שאלו למה עשית זאת, היה לו להשיב: דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין?

למה הדגיש משה כאן (פסוק כ"ז) כי העם דיבר את דבריו באהליהם?

ועיין:

רמב"ן, במדבר יד ג':

ד"ה ולמה ה' מביא אותנו: לא יזכירו דיבת הארץ לאמור גם כן והארץ משכלת ורעה, כי יסתירו העם הדבר הזה ממשה, מפני שלא אמרו השלוחים כן בהשיבם דבר אליו ואל כל העדה, כי משה ואהרן יעיד בם כי שקר דיברו, והמרגלים עצמם הסתירו זה ממשה מדעתם שהוא יודע ענייני הארץ ממצרים ומדין השכנים לה, כאשר פירש, על כן היו אומרים הדיבה הזאת לעם באוהליהם בדרך סוד. והנה אמר במשנה תורה "וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלקינו נותן לנו ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה'", והטעם כי כן אמרו אליו ואל אהרן ואל כל העדה כי הארץ טובה וגם זבת חלב ודבש היא, והעם מרו את פי ה' כשלא ירצו לעלות מפני אמרם כי עז העם, ויש בה' לעזור ולהכשיל, וכאשר יפרש שם "ה' אלקיכם הוא ההולך לפניכם הוא יילחם לכם", כי אחרי שאין המניעה מכלום, רק מתוקף העם היה להם לבטוח בשם ה', כי לה' המלחמה ולא נצטרך לומר כי על יהושע וכלב אמר משה כן, כי למה ישמעו לשניים ולא יאמינו לעשרה, ועוד כי שם כתיב "ואשלח מכם שנים עשר אנשים" ועליהם אמר "וישיבו אותנו דבר".

רמב"ן, דברים א' כ"ה:

ד"ה ויאמרו טובה הארץ: מי הם שאמרו טובתה? - יהושע וכלב, לשון רש"י מספרי. ואני תמה, אם כן מה הטענה הזאת עליהם, וראוי שיאמינו לעשרה יותר מן השניים. אולי טען עליהם, כיוון שהקדוש ברוך הוא הודיע אתכם שהיא ארץ טובה, וגדולי השלוחים והצדיקים שבהם אף הם מעידין כן, היה לכם להאמין, כי האחרים מפני מורך לב אמרו מה שאמרו. והנכון מה שפירשתי שם (במדבר י"ג ל"ב) שכולם הודו לפני משה ואהרן וכל העדה ואמרו "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה", והנה כולם בהסכמה אחת בטובת הארץ, אבל בחוזק העמים ההם המסו את לבבם. ואחרי כן בראותם כי יהושע וכלב חיזקו את לבם למלחמה, באו שאר המרגלים אל בני ישראל שלא בפני משה, והוציאו דיבה על הארץ שהיא אוכלת יושביה, וזהו "ותירגנו באהליכם" (פסוק כ"ז). וגם העם לא יזכירו בפני משה הדיבה הזאת, כי יכחישם שלא אמרו כן בתחילה, והודו שהיא טובה וגם זבת חלב ודבש, אבל אמרו למשה (פסוק כ"ח) "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו". ועל כן יאמר להם משה עתה: אמת הוא כדבריכם שהעם ההוא גדול ורב, אבל ה' יילחם לכם ככל אשר עשה עמכם ממצרים ועד הנה. וזה טעם "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלוקיכם" (פסוק כ"ה) שאין העכבה אלא ממיעוט אמנה.

שאלה קשה שאלה קשה ביותר