פסוק ג'
"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי
וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"
| 1. |
ראב"ע:
נבואת האבות היתה במראות הלילה, על כן מילת "וארא".
מה קשה לו? |
| 2. |
ראב"ע:
וככה דקדוקו: יש מילות מושכות עצמן ואחרות עמן, גם כן אותיות כמ"ם (כוונתו, כמו האות מ"ם) (בראשית מ"ח כ"ה) "מאל אביך ויעזרך ואת שדי" שהוא 'ומאת שדי' וככה בי"ת של "באל שדי" כאילו כתוב 'ובשמי ה' לא נודעתי להם'!
מה קשה לו? |
| 3. |
רש"י:
'לא הודעתי' אין כתיב כאן אלא "לא נודעתי", לא ניכרתי להם במידת אמתות שלי, שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתי ולא קיימתי.
| ב. |
האם מסכים הוא עם דברי ראב"ע (בשאלה 2) או מתנגד להם? | |
פסוקים ו'-ח'
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'"
רבים מהמפרשים המקשים:
כיצד נאמרה התוצאה של "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם" בין ההבטחות על הישועות שעתיד ה' לעשות להם, בין "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי" לבין "והבאתי אתכם אל הארץ", "ונתתי אותה לכם" ולמה לא תבוא התוצאה של "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם" אחרי כל ההבטחות כולן?
ויישב ר' חיים בן עטר, בעל אור החיים:
וקודם אומרו "והבאתי אתכם אל הארץ" אמר "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם..." פירוש: תנאי הוא הדבר – ובזה (ועל תנאי זה) "והבאתי אתכם אל הארץ", וזולת זה (= ובלי קיום תנאי זה של "וידעתם"), אם תנאצו ה', אין כאן הבטחה זו, אשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה' באמצע ההבטחות הטובות.
| 1. |
כיצד מיישב בעל "אור החיים" את הקושיה דלעיל, ובמה הוא סוטה בפירושו את פסוק ז', "וידעתם כי" מן הפירוש המקובל? |
| 2. |
מה יש לטעון נגד פירושו זה תוך הסתכלות מדויקת בלשון הפסוקים ובמבנם? |
יש המיישבים את הקושיה הנ"ל שלא כדרך ר' חיים בן עטר, לא כמשפט נטפל תנאיי, אלא כמשפט מחובר, ומסתמכים הם על דברי ר' עקיבא בפרקי אבות ג', י"ד:
הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם (אלוקים), חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם.
ופירשו הרמב"ם:
שההודעה מה שהטיבו לך היא הטבה אחרת.
וכך מפרש אלבק, בפירושו למשנה:
חיבה יתירה היא זו שחיבב הקב"ה, לאדם, שהודיע לו שנברא בצלם.
| 3. |
ענה לפי זה לשאלתו: למה באה התוצאה "וידעתם כי אני ה'" באמצע בתוך שורת ההבטחות ודוקא במקום זה – ולמה לא תבוא אחרי כל ההבטחות כולן? |
לדעת החוקר בנו יעקב, (Benno Jacob) במאמרו הגדול לפרק ג' ולפרק ו' בספר שמות -
Mose am Dornbusch, Monatsschrift f. gesch. U. Wissensch. D. Judent. 1922 p. 126
ישעיה הנביא רמז ב"משא מצרים" (פרק י"ט) ברמזים ברורים לפסוקינו (ו', ב'-ח'), ואלה דבריו (בתרגום מגרמנית):
פרק י"ט בישעיה יש בו רמיזות ברורות לפרקנו. לאחר שתיאר הנביא בפסוקים א'-ט"ו בצבעים "מצריים" את הגזירה שנגזרה על מצרים, הריהו מתאר בסוף הפרק את צרותיהם ואת ישועתם כמעט מילה במילה, על פי הנאמר בתורה על מצבם של ישראל במצרים.
| 1. |
הוכח דברי החוקר הנ"ל בציינך באילו ביטויים וצירופי מלים ירמוז ישעיה לפרקנו. |
| 2. |
הסבר, מה היתה כוונת ישעיה בהשתמשו כלפי מצרים בביטויים לקוחים מפסוקינו אלה – ודווקא בפרק זה? |
| 3. |
גם ביחזקאל כ' מוצא החוקר הנ"ל רמזים לפסוקינו ואף פסוקים שלמים שהם לדעתו מעין פירוש לפסוקינו כאן.
סמן את הפסוקים ביחזקאל שאליהם יכוון. |
