פסוק ג'
"... וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ"
פסוק ו'
"... וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג"
רש"י:
ד"ה ויהי לנחש: רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל ותפש אומנותו של נחש.
ד"ה מצורעת כשלג: רמז שלשון הרע סיפר, באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע.
רמב"ן:
ד"ה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה: לא הבינותי למה עשה האותות למשה, כי מאמין היה משה שהקב"ה מדבר עמו, והראוי שיאמר: 'המטה אשר בידך תשלך ארצה לפניהם והיה לנחש'. וכך באות השני, כאשר אמר בשלישי (ט') "ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה".
ולכן נאמנו דברי רבותינו, שהיה לו הראשון רמז שסיפר עליהם לשון הרע והשני להענישו בו.
וזה הטעם "וינס משה מפניו", כי פחד שמא יענש וינשכו כנחש. וכל אדם מתרחק מן המזיק לו, אף על פי שידע שאם יהיה כן בחפץ ה' אין מציל מידו.
| 1. |
מה קשה לכל אחד מן הפרשנים? |
| 2. |
מה הוסיף הרמב"ן על דברי רבותינו המובאים ברש"י? |
| 3. |
לשם מה מוסיף הרמב"ן בדבריו 'וכל אדם מתרחק מן המזיק לו'? |
פסוק ח'
"וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן"
ראב"ע: |
ר' יוסף אבן כספי: |
ד"ה והיה: ידענו, כי השם ידע אם יאמינו או לא יאמינו, רק הכתוב דיבר כנגד משה שאם היו מקצת ישראל שלא יאמינו לאות הראשון, יאמינו לאות האחרון. |
ד"ה והיה אם לא יאמינו: דיברה התורה כלשון בני אדם, וכן (שמות י"ג י"ז) "פן ינחם העם" ורבים כן בתורה ובמקרא. |
| 1. |
| א. |
מה קשה לשני המפרשים, ומה ההבדל בין תשובותיהם? |
| ב. |
מה הדמיון בין מקומנו לבין שמות י"ג י"ז? |
| ג. |
האם דמיון זה בין שני המקומות קיים רק לפי תפישת אבן כספי או גם לפי ראב"ע? | |
ראב"ע: |
ר' יוסף אבן כספי: |
והכתוב אמר "לקול האות" ואין לו קול, רק דיברה תורה כלשון בני אדם, כמו (משלי י"ח) "מות וחיים ביד לשון". |
ד"ה לקול האות: בעבור היות שם דיבור משה בעשיתו האות, כי היה אומר אליהם: השם שלחני והאות על זה כך וכך. |
| 2. |
מה קשה לשניהם, ומה ההבדל בין תשובותיהם?
(שים לב: בשאלה 1 אבן כספי הוא המסתמך על הכלל של "דיברה תורה כלשון בני אדם" ולא הראב"ע, ובשאלה 2 הראב"ע הוא המסתמך על אותו כלל ולא אבן כספי!) |
פסוק ט'
"וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה...
וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת"
אבן כספי:
הנה לא ביאר שיאמינו אחרי זה השלישי, ועוד כתוב (ד' ל"א) "ויאמן העם", היתכן שיהיה דבר לעתיד לא ידעו ה' קודם היותו? וחלילה! אמנם נשמט זה במקום הזה, למה שידע ה' כי אותה ההאמנה לכלל המון העם, לא היתה ההאמנה רק על דרך העברה, והראיה על זה כי במעט רוח נעקרה, עד שאמרו למשה (ה' כ"א) "ירא ה' עליכם וישפט...", גם כתוב אחר כך, (ו' ט') "ולא שמעו אל משה". ולכן, להעירנו על זה, השמיט מלומר במקום הזה 'ואז יאמינו'. אף על פי כן צדק אמרו (ד' ל"א) "ויאמן העם", איזו אמונה שהיתה; וכבר הודעתיך ענין השמות, שמהם על דרך האמת ומהם על דרך העברה, ולכן יצדק על דבר אחד יחד החיוב והשלילה.
| 1. |
| א. |
מה קשה לו בפסוקנו, ומהו ישובו? |
| ב. |
הסבר את המקומות המסומנים בקו. | |
מ"ד קאסוטו, שמות, עמוד 30:
אבל אם עדיין אתה דואג, שמא לא יאמינו לשני האותות האלה, ואף אחר שיראו אותם לא ישמעו לקולך, דע שאני מוסר לך עוד אות שלישי, והוא בודאי יכריע. אות זה, שאינו ניתן להעשות כאן, אלא רק במצרים הוא זה: "ולקחת ממימי היאור ושפכת... והיו לדם ביבשת". היאור, מקור החיים והפוריות בארץ מצרים, נחשב בעיני המצרים כעין אלוהות, ואם תראה לאחיך שמי ששלח אותך, שולט גם על היאור, הם יראו בזה הוכחה ברורה שהוא יכול להתגבר על כל הכוחות הקיימים לטובת מצרים, אפילו על אלה הנחשבים לכוחות אלוהיים, ולא יטילו עוד שום ספק בשליחותך.
| 2. |
| א. |
האם הקושי (או הקשיים) אשר מישב קאסוטו, הוא אותו שמיישבו אבן כספי? |
| ב. |
מהו הקושי שמיישבו קאסוטו במילים המסומנות בקו? | |
שאלה קשה
