ברכת יעקב לאפרים ולמנשה

בראשית פרק מח

פסוק ט"ו

"הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק
הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

בראשית רבה סוף פרשה ל':

ר' יוחנן וריש לקיש:
ר' יוחנן אמר: לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו.
ריש לקיש אמר: לנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו.
על דעתיה דר' יוחנן אנו צריכים לכבודו. על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו.

הסבר מהן שתי המשמעויות הניתנות ע"י שני האמוראים למושג "התהלך לפני ה'"?

ומקשים מפרשים שונים על פסוקנו: למה לא כלל יעקב עצמו עם אבותיו ואמר "אשר התהלכנו אבותי ואני לפניו" אלא אמר על עצמו בפני עצמו "האלוהים הרועה אותי"?

בסוף דברי המדרש אומר בעל יפה תואר (פירוש למדרש רבה):

ומה שמסיים "על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו" – חלילה – לומר כפשוטו כי ה' צריך לכבוד זולתו!

התוכל לבאר כוונת דברים אלה על אמיתותם?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר