מכירת יוסף + הפטרה

פסוק כ"ב

"אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם
הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר"

רמב"ן:

ד"ה אל תשפכו דם: אמר להם: הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותי בנכליכם כי גם אני שנאתיו, ורציתי שיומת על ידי אחרים. אבל אתם אל תהיו שופכי דם בידיכם, חלילה לכם.
והכוונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו. והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו, אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה, שלא קיבלו ממנו, כמו שאמר להם (מ"ב, כ"א) "הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם". וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו, אמר להם: אם כן - אל תשפכו דם בידיכם. ולא אמר "דמו", כי הראה עצמו שלא יאמר כך לאהבתו, רק שלא יהיו שופכי דם. לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו.

פסוק כ"ה

"וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד"

רמב"ן:

כאשר נשאו עיניהם וראו מרחוק אנשים באים מדרך גלעד הכירו כי אורחת ישמעאלים היא בגמלים, וידעו כי למצרים ילכו, כי מגלעד יובא הצרי והנכאת ולמצרים היה דרכם להוליך אותו. ולכן אמר להם יהודה: 'הנה האנשים האלה מארץ מרחק והולכים אל ארץ רחוקה: נמכרנו להם, כי לא יודע הדבר'. וכאשר קרבו להם (= אליהם), מצאו כי היו בעלי סחורה אשר להם נכאת והצרי, אנשים מדינים סוחרים ששכרו הגמלים מהישמעאלים וימכרו את יוסף למדינים שקנו אותו לסחור בו לסחורה, כי אורחת ישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם, ואמר "וימכרו את יוסף לישמעאלים" כי להם מסרו אותו, שהם מוליכים הסחורה למצרים. וזה טעם (ל"ט א') "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה", כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו והם סחרו בו, והוא שאמר (ל"ז ל"ו) "והמדנים מכרו אותו אל מצרים".
וכל מעשהו בכתוב פעם יספר אותו כמושל המצווה בו ופעם כשליח שיעשנו בידו. כענין שנאמר (דברים י"א ז') "את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה'" וכתוב אחר (דברים ל"ד י"ב) "ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל". וכן אמר (מלכים א' ז') "ותשלם לכל המלאכה אשר עשה המלך שלמה" – וחירם עשאה. כדכתיב (מלכים שם) "ויבא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו".
וביוסף עצמו נאמר (בראשית ל"ט) "ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה" – נותן המעשה למצוה ולעושה אותו.
ור' אברהם אמר כי המדינים יקראו ישמעאלים, כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין (שופטים ו') "כי ישמעאלים הם", ואיננו כאשר חשב, כי הכתוב שאמר "כי נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם", ירמוז על בני קדם, שהמלחמה ההיא להם היתה, דכתיב (שופטים שם) "וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדו", ובני קדם הם ישמעאלים, כי על כל בני הפלגשים אשר לאברהם אמר (בראשית כ"ה) "וישלחם מעל יצחק בנו – קדמה אל ארץ קדם". גם יתכן שיהיו המלכים ישמעאלים והם מלכו על ארץ מדין כי למה יקראו מדין על שם ישמעאל אחיהם?
והנכון בפשט הכתוב ביוסף – מה שאמרנו בו. אבל רבותינו אמרו שנמכר פעמים רבות.

פרק ג, פסוק ב'

"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם"

השוה שני לשונות שבהם משמש "ידע" בתנ"ך:

פסוק ב'

"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה"

ראב"ע:

כאומר ידעתי מכאוביכם והצלתי אתכם, ותחת שתעבדוני מרדתם בי "על כן אפקוד".
והנכון כדרך (ויקרא י, ג') "בקרובי אקדש". וככה דרך המלכים לכעוס על עבדיהם העומדים לפניהם שידעו מנהגם יותר מן הכפריים.