הבטחת ה' ונדרו של יעקב

החוקר Benno Jakob (בנו יעקב) בירחון Der morgen משנת 1928 במאמרו Der Arbeiter עמוד 241, מתפלמס עם מפרשים מסויימים מבני אומות העולם:

רק רצון רע שהביא אותם (את הפרשנים הללו) לראות ביעקב את המטריאליסט המנהל משא ומתן של מקח וממכר עם אלוהיו, כסוחר זריז. איזה סוחר זריז הוא זה הנודר: תן לי מאה ואתן לך עשרה?

איך נעשה יעקב בזה עובד על מנת לקבל פרס במאמרו: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני... ונתן לי" כך וכך – אז יהיה לי לאלוקים; מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים ולא יעבדהו?! ולא עשה אברהם זקנו כן, אבל נתנסה כמה פעמים ועמד בהם.

השווה:

פסוק כ"א

"וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי"

רש"י:

ד"ה בשלום: שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן.

ומקשה בעל דבק טוב:

בגמרא ברכות ס"ד: הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" לא "לך לשלום" שהרי יתרו שאמר לו משה "לך לשלום" עלה והצליח, ודוד אמר לאבשלום: "לך בשלום" – הלך ונתלה.
ואמר ר' אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו "לך לשלום"... (אלא בשלום).
והטעם: מפני שהאדם בהיותו בחיים מתנועע לשלמותו, ולמת אומרים "לך בשלום" – באותה שלמות שקנה בזה העולם. ולמה אמר יעקב "לך בשלום"?

ומישב בעל דבק טוב:       

כי אמר יעקב: ידעתי כי איני הולך להשיג שלמות מלבן, והלואי שלא אפסיד משלמותי של עכשיו, לפיכך פירש רש"י מה שפירש!

פסוק כ"א

"וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים"

רשב"ם:

שיסייעני בכל מעשי.

באור:   

מאמר זה כולל כל הפרטים אשר מן "אם יהיה אלוקים עמדי" עד "אל בית אבי" וכן תרגם המתרגם לאשכנזית (מנדלסון): "אונד דער עוויגע מיר אלס שוסצגוט ביי שסעהן ווירד".

רש"ר הירש:

יהא ה' – מידת הרחמים – המרעיף עלי חסדיו "לי לאלוקים", לא יהא רק הנותן, כי אם גם התובע ודורש. לראות בקב"ה לא רק את המרעיף חסדים כי אם את המחוקק, המעצב כל דמותי, התובע ממני כיוון כל צעדי בחיים והוצאת כל פרוטה מהוני כפי רצונו, זהו פירוש של "והיה ה' לי לאלוהים". וכן אומר ה' לבני יעקב שגאלם משעבוד "להיות לכם לאלוהים" – כדי שתחיו את חייכם המחודשים הפרטיים והציבוריים כפי רצוני.

העמק דבר:

ממשמעות הלשון הוא המסובב, כפירוש הרמב"ן ולא כפירוש רש"י. ופירושו שלא יסמוך על כוחו ועוצם ידו, רק יקח את ה' לנגדו תמיד שהוא ינהלנו, ובהיותו בחו"ל – בבית לבן – ולא היה מקום לבטוח על עצמו, פשיטא שגם לטובת עצמו היה מבקש שה' יהיה עמו ולא יעזבנו, אבל בהיותו בבית אביו אפשר לו לסמוך על עצמו, על זה נדר נדרו, שגם אז יהיה ה' לו לאלוקים. אבל באמת זה הדבר "והיה לי לאלוקים" אף על פי דעיקרו תלוי ברצון עצמו, מכל מקום נדרש לזה סייעתא דשמיא, שיהיה השגחתו יתברך מוכן לפניו בכל עת, על כן הוא תנאי ומסובב. וכיוצא בזה נתבאר בספר שמות (י"ט, ה') "והייתם לי סגולה".