בחירה חופשית

פסוק ג'

"וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

לפסוק זה מקשה אברבנאל:

הפסוק הזה יורה שהמרי אשר ליווה אותם עד היום הזה מסודר ומסובב מאתו יתברך – ואינו כך, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". ועם היות ה' יתברך סיבה ראשונה לכל הדברים, הנה ביד האדם ובחירתו לדעת את ה' ולשמוע בקולו! והכתוב אמר (דברים ד' ל"ה) "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ודבריו שמעת...", ואיך יאמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע"?

ותשובות שונות ניתנו לשאלה זו בזמנים שונים ואלה קצתם:

ראב"ע:

וטעם "נתן" – כי מאתו העלילה הראשונה.

ספורנו:    

אף על פי שהוא יתעלה השתדל בתורותיו ומופתיו לתת לכם לב לדעת כאמרו (שמות י' ב'): "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" – לא הושג זה המכוון מרוב מריכם.

אברבנאל:

הוכיח משה אותם על מרים ועוונם מאשר ראו בעיניהם ונסים ונפלאות הרבה ולא שמו לב אליהם ואף על פי שהיתה להם תבונה טובה מזגיית, לא הועילו בה.
וזהו שאמר: "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' אלוהיכם לעיניכם בארץ מצרים", רוצה לומר שהם השיגו הנסים והנפלאות שנעשו במצרים לקטנים עם הגדולים, "מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי", וזהו "לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו", שזכר המדרגה העליונה מהמלך – והאמצעית מעבדיו והטפלה מארצו; וביאר מהם הם הדברים אשר עשה באמרו "המסות הגדולות אשר ראו עיניך" שהם עשר המכות... ואמר עוד "האותות והמופתים" לרמוז על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ומתן תורה ושאר הנסים...
הנה בזה הוכיח שנשלמו ישראל במוחשות הנפלאות ההם, כדי שמהם ישתלמו באמונותיהם.
ולפי שלא יאמרו שלא הועילה להם ההשגה החושית המופלאה ההיא, לפי שהם עצמם היו חסרי הדעת ובלתי שלמי היצירה במושכלות ושעל כן לא הועיל להם הלימוד המוחש ההוא, לכן אמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע עד היום הזה?" והוא נאמר בתמיהא: וכי לא נתן לכם ה' לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע? שהם שני החושים היותר דקים ויותר מתייחסים לקניין השלמות מזולתם; אין ספק הלב נתן לכם ה' יתברך מוכן לדעת, ועיניים ואזניים בריאות וטובות להשגת מוחשיהם, והיה לכם אם כן מפאת היצירה הטבעית לב יודע ומוכן לחשוב ועיניים לראות אותם הנסים ואזניים לשמוע אותם הדברים המופתיים.

ביאור: 

אחרי אשר ראיתם את כל אשר עשה ה' וכל המסות האותות והמופתים הגדולים והנוראים, האם לא נתן לכם ה' עד עתה עיניים לראות ולב לדעת ולהתבונן ואזניים לשמוע בקול דברו.

שד"ל, ספר שמות ז' ג':

ד"ה ואני אקשה את לב פרעה: ואפשר גם לפרש כדעת הרמבמ"ן (ר' משה בן מנחם) שלא היה בזה עונש ונס ממש אלא כי פרעה עצמו הקשה לבו. אלא שכל המעשים ייוחסו לאל בצד מה כי הוא הסיבה הראשונה: ואני מוסיף, כי המעשים המיוחסים בתנ"ך אל האל הם המעשים הזרים שסיבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קשי ערפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים הוא דבר זר ומתמיה על כן יוחס אל האל; וכיוצא בזה דברים כ"ט ז': "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" וכן שמואל ב' ט"ז: "וכי ה' אמר לו קלל".

מלבי"ם:

"ולא נתן ה' לכם" פירושו כמו אם אמר "ולא היה לכם לב לדעת", רק שדיבר בלשון כבוד, ובאמת כן היה הדבר, כי ה' החונן לאדם דעת "יהב חכמתא לחכימין", אבל לא יתן ה' אלא למי שישתדל למצוא החכמה, ואחרי שלא נתן לכם לב לדעת מובן שלא ביקשתם להבין.
והנה האדם ישיג החכמה על שלושה פנים: א) כשיתעורר מלבו להשגת החכמה. ב) שיתעורר על ידי שראה בעיניו דברים שלא הורגל בהם ומשים לבו בגלל ראיה זו להבין. ג) שלא יבין מדעת עצמו, רק סומך על קבלה מאבותיו.
וזהו שאמר: "לב לדעת" – להתעורר מעצמכם. "ועינים רואות" – שיתעוררו על ידי ראיית העיניים, שהיא מדרגה למטה מראשונה. ואף גם "ואזניים לשמוע" – ואפילו לא סמכתם על קבלת אבותיכם.

פסוק ג'

"וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת... עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

ר' משה חפץ, בספרו "מלאכת מחשבת":

כונת המאמר כי אין בעל הנס מכיר בנסו, ולא נביט גדולת האותות והמופתים אלא אחרי נסעם מעינינו, כי אמנם ההרגל בהם מביא לידי ביזיון, ונחשבם לטבע ולא לפלא!
ככה דיבר משה אל כל ישראל: אתם ראיתם כמה נסים ונפלאות, המסות הגדולות והיד החזקה, אבל לא הכרתם אותם ולא ידעתם אלא עד היום הזה אשר כבר עברו חלפו למו, כאילו לא היה לכם עין רואה ואוזן שומעת.

ר' מאיר שמחה מדוינסק, בספרו על התורה "משך חכמה":

טעויות בני ישראל בכמה מקומות היו, כי חשבו את משה לפועל מעצמו, ואת הכוח האלוקי השופע בו הבדילו מן היוצר; והוא הן היה רק לפה לאלוקים לדבר אתו אודות הנוגע לכלל בני ישראל. ואיפה ראו כי משה מעצמו אינו מנהיג ואינו שופע מאומה? ביום שמת משה אז הבינו כי מחומר קורץ כמוהם, וגם הוא בן תמותה, ורק רצון הבורא הקיים בשלמותו בלא שינוי הוא האומר וגוזר והמחולל נסים. והנה ידוע כי חז"ל אמרו, שמשה אמר כל זה ביום מותו, ולכן אמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת... עד היום הזה" - יום שמת ונפשו הולך בצרור החיים, אז תדעו כי ה' הוא המנהיג ומשגיח בפרטיות בזמן ובאיש בכל מפעל ובכל מצעד.