חג הסוכות

פסוק מ"ג

"לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

ספרא כ"ז:

ר' אליעזר אומר: סוכות ממש היו, ר' עקיבא אומר: סוכות ענני הכבוד היו.

רש"י:

ד"ה כי בסוכות הושבתי: ענני כבוד.        

פסוק ל"ט

"אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי"

רש"י:

קרבן שלמים לחגיגה, יכול תדחה את השבת? תלמוד לומר: "אך" – הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה.

ראב"ע:

וטעם "אך" בעבור שהזכיר בפרשה שהיא קודם זאת עינוי הנפש, אסור להתענות בחג הסוכות, כי בו כתובות (דברים ט"ז) "ושמחת בחגך" וכן "והיית אך שמח".

רשב"ם:

אף על פי שראש השנה לזיכרון ויום הכיפורים לכפרה, אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמי

לא בתיהם כל טוב בימי אספה.

רנה"ו, (ביאור):

ויש לפרש יותר על דרך זה: לפי שציוה בחג זה על השמחה בפרשה זו וכן במשנה תורה, אמר "אך" למעט קלות ראש והוללות, וכן כתוב להלן (דברים ט"ז ט"ו) "והיית אך שמח".

רשב"ם, פרק כ"ג פסוק מ"ד:

ד"ה למען ידעו דורותיכם: פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה: סוכה ממש. וזה טעמו של דבר: חג הסוכות תעשה לך באוספך מגורנך ומיקבך, באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב. ואל תאמרו בלבבכם: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח') וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוהיך זה ארבעים שנה וגו'. ויאכילך את המן וגו'". ולמה אני מצווה לך לעשות זאת? "כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". (דברים ח') ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקדוש ברוך הוא את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב. לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:

ספר החינוך:

מצוות סוכה, שנצטווינו לשבת בסוכה שבעה ימים, שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים". ויום ראשון הוא יום ט"ו בתשרי.
משורשי המצווה מה שמפורש בכתוב, למען נזכור הניסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים, שסככם בענני כבוד, שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה.
ויש שפירשו שסוכות ממש עשו להם בני ישראל במדבר, ומתוך זכירת מפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצוותיו ברוך הוא ונהייה ראויים לקבלת הטובה מאיתו. זה חפצו ברוך הוא, שחפץ להיטיב.

מלבי"ם, אמור כ"ז:

ומאן דאמר "סוכות ממש", רצונו לומר שהדורות הבאים בל ירום לבבם בעת האסיף שמלאו בתיהם טוב, ויחשבו העולם הזה לבית חייהם ותכליתם, ידעו וישימו על לב, "כי בסוכות והושבתי את בני ישראל", להעיר אוזנם שהעולם הזה מלון אורחים ודירת עראי, וכן יצאו מדירת קבע אל דירת עראי, שזה רמז הסוכה כמו שאמרו חכמי לב.