פרשת התשובה

דברים פרק ל, פסוקים א - י

גיליון זה הוא המשכו של גיליון נצבים וילך תשי"ז, שעסק בששת הפסוקים הראשונים של פרקנו.

ר' יצחק עראמה, (מגולי ספרד) בספרו "עקדת יצחק":

אמר ישעיה (נה,ז) "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו וישוב אל ה'" ויש לדקדק: אחר שיעזוב רשע דרכו, מאי "וישוב אל ה'" – עזיבת הדרך היא עצמה התשובה? אלא שהעניין הראשון הוא הנעשה בהתחלה בקושי ובחולשה, והשני הוא הנעשה אחר ההתחזקות וקצת ההתגברות, והראשון יספיק לעזיבת הדרך הרעה, והשני להתחזקו לשוב ממנה אל היפוכה, והוא התחלת התנועה להתקרב אליו יתעלה. וזה העניין עצמו הוא שכתבוֹ משה בכאן בענייני התשובה:
כאשר יימצא בה בעוצם החולשה והתיעוב, שאתה מוצא שהוא הקדים התשובה באומרו: "ושבת עד ה' אלוקיך", וסמך ליה גאולה באמרו: "ושב ה' אלקיך את שבותך". ואחרי גאולה – תשובה, כמו שנאמר: "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'". ואחר התשובה השנית תוספת טובה – גאולה – במה שאמר: "והותירך ה' בכל מעשה ידיך", ואחרי כן תשובה יותר חזקה, במה שאמר: "כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך וכל נפשך". והכוונה, כי בהיותם שם בחולשתם בארצות אויביהם לא ייעזבו אל הרפיון ואל החולשה עד שיוציאו הפעולות חלושות כפי כוחם, כי חולשת הפעולות על הדרך ההיא תחליש הכוח יותר, וחולשת הכוחות יותר תחליש הפעולות, עד שתאבדו לגמרי.
אבל התחזקו בכם בהיותכם בחולשתכם להתחיל התחלת מה במה שתתעוררו לשוב "אליו" ולשמוע בקולו "ככל אשר אנכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך" לפחות תהיה השמיעה ברצון ובאוות נפש עם שהמעשים לא יוכלו להיות שלמים, בהיותכם תחת עול הכותים, אבל תתחזקו כפי היכולת ועוד מעט...
והנה זהו באמת התחלת התשובה שאמר עליה: "והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה ושבת עד ה'", כי אפילו בהיות עולם על צווארך למשא כבד, ראוי שתשיב אל לבבך אלו הטענות ותתחזק להתחזק בתשובה מעוני, כי הנה אם אתה פותח כחודה של מחט, הנה הוא יפתח לך כפתחו של אולם, "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים... אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך... והביאך ה' אלוקיך אל הארץ..." כי הוא יסיר עולם מעליך, כי תתקרב למעלה ולמטה, ואז תתחזק במעשים יותר, כמו שאמר "ומל ה' אלוקיך את לבבך..." והוא יהיה עניין יותר שלם מברית מילה אשר ניתן לאברהם, "ונתן ה' את כל האלות האלה על אויביך". והנה כאשר יגיעוך כל אלה ההצלחות, כבר תוכל להתחזק יותר על התשובה מבראשונה, והוא אומרו: "ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצווך היום".
וכבר תוכל על המעשה השלם מה שלא נאמר תחילה, ובזה תתחזק עוד הגאולה והישועה בידך בהשלמת ענייניך כמו שאמר: "והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך, בפי בטנך... כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך", שיתמידו הצלחותיהם בסיפוק צרכיהם בשמחה ובטוב לבב, שהוא תכלית ההצלחות, כי בזה יוסיף להם אומץ גדול עוד בהשלמת מעלתם. והוא מה שפירש בסוף: "כי תשמע בקול ה' אלוקיך. לשמור מצוותיו וחוקותיו... כי תשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך". והוא שכל מה שיעשו משמירת המצוות והחוקים התוריים תהייה כוונתם אל התשובה הנכונה אליו, לא אל יראת העונשים... אלא בבחינת הטוב מצד שהוא טוב.
ויראה שלזה כיונו חז"ל (יומא פו, ע"ב): אמר ר' נתן: גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיה נו, א): "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא". ר' אלעזר אמר: גדולה תשובה שהיא סמוכה לגאולה שנאמר (ישעיה נט, כ): "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה'"... ואלו ואלו ודאי דברי אלוקים חיים הם – כמו שנתבאר.

מה הם הקשיים הרבים בפרשתנו המתורצים בדבריו אלה?

מה ההבדל ההשקפתי בין ר' נתן ובין ר' אלעזר, וכיצד מוכחת דעתם על ידי הפסוקים המובאים בדבריהם?

כיצד יכולים גם ר' נתן וגם ר' אלעזר למצוא להם סימוכין בפרשתנו?

לדעת "בעל העקדה" יש הוראה אחרת ל"בכל לבבך ובכל נפשך", הנאמר בפסוק ב, והוראה אחרת ל"בכל לבבך ובכל נפשך", הנאמר בפסוק י' בסוף פרשתנו.

הסבר מהו השוני שביניהם!

שאלה קשה שאלה קשה ביותר