הברכות

פסוק ו'

"בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ"

רש"י:

שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם.

אנשלמה אשתרוך, מדרשי התורה:

גבי דוד נאמר (תהילים קכא ח') "ה' ישמור צאתך ובואך", ובתורה הקדים ביאה ליציאה שנאמר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". יש לומר, כי אדון הנביאים היה מבטיחם ומברכם על ביאת הארץ והבטיחם על ההשגחה הפרטית בבואם, ואמר "וברוך אתה בצאתך", שגם כי יחטאו ויצאו מן הארץ בחטאם, יהיה על צד ההשגחה והתוכחה, כאשר ייסר איש את בנו שמייסרו לטובתו, ובשעת גלותם ישמרם מהכיליון ולא יפר בריתו איתם. וזהו שאמר (ויקרא כ"ו מ"ד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים..." ונעים זמירות דוד המלך, אחר שכבר היו שם הזהירם, כי בחטאם יגלו ושישמרם אז מהכיליון, ובישרם על שובם ובואם שם לזמן קיים, וזה שאמר "מעולם ועד עולם".

העמק דבר:

מתפרש בדברים רבה "בבואך לפרקמטיא ובצאתך מן הפרקמטיא". ואם כן הוא בסדר. אמנם לאו דווקא פרקמטיא, וכאן איירי בענייני הבית והשדה, והפירוש בבואך לעניין ובצאתך מן העניין.

פסוק ט'

"יְקִימְךָ יְה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ
כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו"

ביאור:

ד"ה יקימך: ... יעמידך לעם קדוש על ידי שתשמור את מצוות ה'.

העמק דבר:

ד"ה כי תשמור: באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ודבקות, לא יחפוץ להיבדל ממעשה המצוות, שלפעמים הם מסירים הדבקות. אבל מכל מקום ההכרח לשמור המצוות, בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחברו – והיינו "והלכת בדרכיו" – "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'.
ויותר נראה דהאי "כי תשמור" אינו תנאי, שהרי כבר כתוב התנאי בראש הפרשה, אלא הוא ברכה דתשיג מדת הקדושה והדבקות בה' אפילו בשעה שתשמור את מצוות ה'... ויש כמה מצוות מעשיות שאי אפשר לעשותם בשעת דבקות ומכל שכן "והלכת בדרכיו" שהוא עסקי בני אדם, ועל ידי כך יסיח דעתו בשעת מעשה הקדושה ודבקות, מכל מקום "יקימך ה' לעם קדוש", ומיד אחר המעשה תשיג הדבקות והקדושה כמו שהיה תחילה, והוא סייעתא דשמיא וברכה, דכתיב באברהם אבינו בראשית י"ח ג' בעת ביאת האורחים והוא היה מתקדש ודבק באלוהיו.

פסוק י"א

"וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה"

ראב"ע:

אם תהיה רעה בארץ ורעב ומארה, אתה תיוותר לטובה.

ספורנו:  

שתהייה הצלחתך בקנינים וזולתם יתרה מהצלחת שאר המצליחים בהם.