סיחון ועוג

הערה לחלקו הראשון של פרק ב' עיין גיליוננו דברים תש"י, תשט"ו.

פסוק ל"ז

"רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר"

 השווה לפסוקנו יהושע י"ג כ"ד-כ"ה:

"וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן..."

פרק ג' פסוק ב'

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ"

במדבר רבה י"ט:

"אל תירא אותו" זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) "אשרי אדם מפחד תמיד", וכן הוא מידת הצדיקים, אף על פי שהקדוש ברוך הוא מבטיחן, אין פורקין ביראה וכן ביעקב (בראשית ל"ב) "ויירא יעקב" - למה נתיירא? אמר: שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום... והניחני הקדוש ברוך הוא. ואף משה תפש את היראה כנגד אביו. ולמה נתיירא? אמר: "שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעבירה".
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא".

רמב"ן, במדבר כ"א ל"ד:

... ועל דרך הפשט לא היה בדעתו של משה להוריש עתה לישראל ארץ סיחון ועוג... והנה סיחון יצא לקראת ישראל המדברה ויילחם בם על כורחם, אז הודיע ה': "ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו" כי מכאן תתחיל בכיבוש שבעה עמים, אבל עוג אסף כל חילו אדרעי, והיא עיר בקצה גבולו, והיו ישראל יכולים לנטות מעליו, כאשר נטו מעל עשו, וה’ אמר לו: "אל תירא אותו"...

אברבנאל:

משה וכל ישראל פחד קראם ורעדה בחשבם שבהיות עוג יוצא לקראתם אחרי ניצחון על מלך האמורי, לא היה אלא מפני שאמיץ לבו בגיבורים, וחם לבו בקרבו לנקום את נקמת סיחון.

פסוק ב'

"אַל תִּירָא אֹתוֹ"

רש"י:

ובסיחון לא הוצרך לומר "אל תירא אותו", אלא מתיירא היה משה, שלא תעמוד לו (=לעוג) זכות ששימש לאברהם, שנאמר (בראשית י"ד) "ויבוא הפליט" – והוא עוג.

השווה: