חטאו של משה

הערה: דעות שונות בחטאו של משה הובאו בגיליון חוקת תש"ו, הגיליון ההוא עובד אחר כך והורחב ע"י הרב י' יעקבסון בספרו "בינה במקרא" תל-אביב תשי"ג עיין שם. – גיליוננו זה עוסק בעיקר בניתוח דעתו של הרמב"ן שלא הובאה בגיליון ההוא.

רמב"ם, שמונה פרקים פרק ד':

...שצריך לכוון אל המעשים הממוצעים, ושלא לצאת מהם אל קצה מן הקצוות השנים, אלא על דרך הרפואה וההתנגדות בהיפך...
...ואתה יודע שאדון הראשונים והאחרונים, משה רבנו, כבר אמר עליו השם יתברך: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל" (במדבר כ', י"ב), "על אשר מריתם את פי למי מריבה" (שם, כ"ד) "על אשר לא קידשתם אותי" (דברים ל"ב, נ"א). – כל זה וחטאו, עליו השלום, הוא, שנטה לצד אחד הקצוות במעלה אחת שבמעלות – המידות, והיא הסבלנות!
כאשר נטה לצד הרגזנות, באומרו: "שמעו נא המורים" (במדבר כ' י'), דקדק עמו הקדוש ברוך הוא, שיהיה אדם כמוהו מתרגז לעיני עדת ישראל, במקום שאין הרגזנות ראויה, וכגון זה באדם שכמותו חילול השם הוא, שכן תנועותיו כולן ודברותיו, הכל למדים מהם וחומדים בהם האושר בעולם הזה ובעולם הבא. ואיך ייראו בו הרגזנות, והיא ממעשי הרעים, כמו שביארנו, ואינה נובעת אלא מתכונה רעה שבנפש. אבל אמרו בעניין הזה: "מריתם את פי" אינו אלא כמו שאבאר. וזה, שלא היה מדבר עם עמי הארץ ולא עם מי שאין להם מעלה, אבל עם קהל שהקטנה שבנשיהם הייתה כיחזקאל בן בוזי, כמו שזכרו החכמים. – וכל מה שיאמר או יעשה, יבחנוהו.
וכאשר ראוהו שהתרגז, אמרו: "ודאי אין הוא, עליו השלום מאלה שיש להם פחיתות מידה! ולולא ידע שהאלוהים התאנף בנו על דרישת המים ושאנחנו הכעסנוהו, יתברך, לא היה מתרגז". ואנו לא מצאנו לשם יתברך שהתרגז או שכעס בדבריו עליו בעניין הזה, אלא אמר: "קח את המטה והקהל את העדה" וגו' (במדבר כ', ח').
והנה יצאנו מעניין השער, אבל התרנו ספק מספקי התורה, שנאמרו בו דברים רבים ונשאל פעמים רבות: "איזה חטא חטא?" וערוך מה שאמרנו אנחנו מול מה שנֶאמר בה. והאמת תעשה דרכה.

(ע"פ הנוסח המונח על פי המקור הערבי מאת א' בן ישראל. מודפס במגילות של "אמנות").
רמב"ן, פסוק ח':

ד"ה קח את המטה: החטא במשה ואהרן במי מריבה אינו מתפרסם בכתוב, ורש"י פירש מפני שציוה אותם "ודיברתם אל הסלע" ולא אמר: "והכיתם", שאילו דיברו היו הקדוש ברוך הוא מתקדש לעיני כל העדה ואומרים: "ומה הסלע הזה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקדוש ברוך הוא, אנו על אחת כמה וכמה!" – ודברי אגדה הם, אבל לא נתחוורו, כי מאחר שציוה "קח את המטה", יש במשמע שיכה בו, ואילו היה רצונו בדיבור בלבד, מה המטה הזה בידו?! וכן במכות מצרים שאמר (שמות ז' ט"ו): "והמטה אשר נהפך לנחש תיקח בידך" והוא להכות בו. ולפעמים יאמר "נטה את ידך", ורצונו לומר: "להכות במטה" כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע, ואין הנס גדול בדיבור יותר מההכאה, כי הכל שווה אצל הסלע.
ועוד: למה אמר בזה (דברים ל"ב כ"א) "מעלתם בי" והצוואה בדיבור אל הסלע הזה הוא מה שנזכר במעשה, ציוה שיאמרו, והיא שומעת, כי ה' יוציא מים מן הסלע הזה, כדרך (יהושע כ"ד כ"ז) "כי היא שמעה את כל אמרי ה' אשר דבר עמנו", וכן עשו (כ' י') "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם: שמעו נא המורים, המן הסלע הזה..." והנה הסלע שומעת באמרו כן לכולם.
וטענות רבות למפרשים בחטא הזה, כבר סתר בו ר' אברהם (=ראב"ע) דברים רבים מהם...
... והרב ר' משה (הרמב"ם) סבר בו סברא ואמר כי משה רבנו עליו השלום חטאו הוא, שנטה לצד הרגזנות באמרו: "שמעו נא המורים" – דקדק עליו ה' יתברך שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שלא ראוי בו הכעס, וכל כיוצא בזה בדין האיש ההוא – חילול השם, מפני שמתנועותיו ומדבריו כולם היו למדים, והיו מקויים להגיע בהם אל הצלחת העולם הזה והעולם הבא, ואיך יראה עליו הכעס והוא מן הפעולות הרעות... 
והוסיף הבל על הבל הבלים, שהכתוב אמר (כ' כ"ד) "מריתם את פי", שעברו את דברו ואמר (כ' י"ב) "לא האמנתם בי" – שלא יאמינו בו, (אם כן) אין העונש בעבור שכעס, ויותר היה ראוי שיהיה העונש על משה כשקצף על פקודי החיל בחינם (ל"א י"ד)!
והכתוב לא סיפר כלל שכעס, כי "שמעו נא המורים" – תוכחת, כדרך (דברים ט') "ממרים הייתם עם ה'".
ועוד: כי אהרן לא כעס מימיו, כי בשלום ובמישור הלך מעודו.
ועוד: שאי אפשר שלא היה כעס גדול מאת ה' עליהם, בעשותם מריבה עם משה בכל הניסיונות במדבר, חטאם הגדול שיאמרו ( כ' ה') "למה העליתנו ממצרים", שירצו להיות עבדים לשונאיהם בעבודת פרך, מלהיות עם אלוהים כבן העובד את אביו. וכן אמר הכתוב (י"א כ') "יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמור: למה זה יצאנו ממצרים?!" ובפעם הראשונה אמרו פחות מזה (שמות י"ז ג'): "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא" והיה עליהם קצף גדול ואשמה רבה, כמו שאמר (שמות י"ז) "ויקרא שם המקום מסה ומריבה, על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'". ובכאן כתוב מפורש (כ' י"ג) "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' " ומה פשע גדול מזה! הוי רב את יוצרו!
ומשה אמר (דברים א') "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור: גם אתה לא תבוא שם", אם כן הם חטאו וגרמו כל הרעה הזאת, וכדברי הרב (=ואם נפרש כדעת הרמב"ם) אין להם בכל המעשה חטא ופשע כלל!!
ומה שאמר הרב "לא מצינו בה' יתברך שכעס, אבל אמר: "קח את המטה... ודיברתם אל הסלע... והשקית את העדה ואת בעירם", דע כי כאשר צריכים במחייתם דבר, אף על פי שמתלוננים וחוטאים לו, והוא רחום יכפר עוון ולא יעיר כל חמתו, ולא יזכירנו ויתן להם שאלתם, וכן במים הראשונים (שמות י"ז) אמר בנחת רוח "עבור לפני העם... והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם", אף על פי שהייתה שם מסה ומריבה שהזהיר ממנה ולדורות. וכן במן (שמות ט"ז ד') "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" בדרך אהבה וחיבה, אלא שאמר בסוף בדיבור השני (שמות ט"ז י"ב) "שמעתי את תלונות בני ישראל", הודיע להם חטאם בלבד, אבל כאשר יתלוננו חינם, ישפוך עליהם חמת אפו.
ובכאן עוד רמז לקצף גדול וחיוב מגפה, שנאמר (כ' ו') "וירא כבוד ה' עליהם" שרומז אל הקהל הנזכר... כאשר תראה במרגלים, וביום קרח וממחרת.
והתימה על הרב, שהרי מקרא מלא הוא (תהילים ק"ו) "ויקצפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם", וימנה הכתוב החטא הזה עם הניסיונות הגדולים שניסו את ה' במדבר.
והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה, והוא טוב לדחות השואל, הן דברי רבנו חננאל, שכתב, כי החטא הוא מאמרם "נוציא לכם מים", וראוי שיאמרו "יוציא ה' לכם מים!" כדרך שאמרו (שמות ט"ז ח') "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול..." וכן בכל הניסים יודיעום כי ה' עמהם להפליא! ואולי חשבו העם, כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו (דברים ל"ב נ"א) "לא קידשתם אותי בתוך בני ישראל".
ובמעשה הראשון בצור בחורב (שמות י"ז) אמר "הנני עומד לפניך שם על הצור", והשבעים זקנים רואים עמוד הענן עומד על הצור, והנס מתפרסם, כי מעשה ה' הגדול הוא. אבל בכאן לא ראו דבר, וטעו במאמרם של משה ואהרן.
וייתכן שיאמר בזה "מעלתם בי", כי הנהנה מן ההקדש נקרא מעילה.
וכן "מריתם פי", שהוא ציוה "ודיברתם אל הסלע לעיניהם" והטעם שאתקדש לעיניהם, או שיניתם דברי, מן (יחזקאל ה') "ותמר אל משפטי", כי לא ציוויתי שיאמרו ככה. ויהיה "לא האמנתם בי" יוצא אל בני ישראל או הוא לשון חיזוק: לא התחזקתם להקדישני לעיניהם, מן (נחמיה י"א כ"ג) "ואמנה על המשוררים דבר יום ביומו", "היתד התקועה במקום נאמן" (ישעיה כ"ב).
והאמת כי העניין סוד גדול מסתרי התורה...