בריאת העולם + הפטרה

לפסוקים א'–ג' עיין גיליון בראשית תשי"ד.

בנביאים ובכתובים מצינו השפעת הפרק הזה, בכללו ובפרטי מליצותיו.

השווה לפרקנו ירמיהו פרק ד' פסוקים כ"ג-כ"ו:                     

"רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ    וְהִנֵּה - תֹהוּ וָבֹהוּ            וְאֶל הַשָּׁמַיִם  - וְאֵין אוֹרָם
 רָאִיתִי הֶהָרִים        וְהִנֵּה - רֹעֲשִׁים                 וְכָל הַגְּבָעוֹת - הִתְקַלְקָלוּ
 רָאִיתִי                  וְהִנֵּה - אֵין הָאָדָם              וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם - נָדָדוּ
 רָאִיתִי                  וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל - הַמִּדְבָּר       וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ"

התוכל להסביר במה דומה סדר העניינים המובא בפסוקים אלה לסדר פרקנו, ובמה הוא שונה ממנו, ומהי סיבת הדמיון והשוני?

פרקי אבות פרק ה' משנה א':

בעשרה מאמרות נברא העולם.

קאסוטו, הרואה בפרקנו הרמוניה מספרית הקושרת את כל חלקי הפרשה כבחוט השני ומשמשת הוכחה לאחדותה, והרואה ביחוד שמספר 7 (או מכפלות שלו) חוזר ונשנה בפרקנו, במספר הפסקאות, במספר מילות יסוד וכדומה, מחלק אף את "עשרה המאמרות" לשני סוגים:

                        7 מאמרות השייכים לסוג אחד,

                        3 מאמרות השייכים לסוג שני.

פסוק ד'

"וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ"

רש"י:

ד"ה וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל: אף בזה צריכים אנו לדברי אגדה: ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא.
ולפי פשוטו כך פירשוהו: ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחושך שיהיו משמשים בערבוביא וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה.

פסוק ד'

"וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב"

רמב"ן: 

כתב רבנו שלמה (רש"י): אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה (עד סוף דבריו). ור' אברהם (הראב"ע) אמר "וירא" (קהלת) "וראיתי אני" והיא במחשבת הלב, וטעם "ויבדל" בקריאת השמות.
ואין דברי שניהם (רש"י וראב"ע) נכונים, שאם כן (= אם נפרש כדבריהם) יראה כעין המלכה (= מלשון נמלך בדעתו) ועצה חדשה, שיאמר אחרי שאמר אלוהים "יהי אור" והיה אור, ראה אותו כי טוב הוא ולכן הבדיל בינו לבין החושך, כענין באדם שלא ידע טיבו של דבר עד היותו...

ומקשה הרא"ם, (ר' אליהו מזרחי) בהגינו על רש"י על דברי רמב"ן אלה:

ואיני מבין דבריו כלל, כי כמוהו (ו, ה') "וירא ה' כי רבה רעה האדם בארץ... וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ...", כאילו היה שם המלכה ועצה חדשה אחר היותו...

פסוק ד'

"וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב"

פסוק ד'

"וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב"

סוטה י"ב:

(שמות ב' ב') "ותרא אותו כי טוב הוא" – בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור; כתיב הכא: "ותרא אותו כי טוב הוא" וכתיב התם: "וירא אלוהים את האור כי טוב"

פסוק ה'

"נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ"

רש"י:    

ד"ה נותן נשמה: נשמת חיים.

ד"ה לעם עליה: לכולם בשווה.

ד"ה  ורוח: קודש;

ד"ה להולכים בה: למתהלכים לפניו.

רד"ק:    

שברא האדם ונפח בו נשמה כמו שאמר: "ויפח" נשמת חיים; ויצא שאר בעלי חיים כמו שאמר "נפש חיה למינה" וזהו "...ורוח להולכים בה"... והקדים אדם, אף על פי שהוא היה אחרון, למי שהוא עיקר היצירה.

שד"ל:    

לעם עליה: "עם" לשון קהילה וקיבוץ אף שלא מבני אדם, כמו (משלי ל') "הנמלים עם לא עז" והכוונה לקיבוץ בהמות וחיות שעליה;

ד"ה להולכים בה הם בני אדם.

פרק מ"ג פסוק ב'      

"כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם - אִתְּךָ אָנִי
וּבַנְּהָרוֹת - לֹא יִשְׁטְפוּךָ

כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ - לֹא תִכָּוֶה
וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ"

בשתי דרכים מפרש אברבנאל, את פסוקנו:

1) (דומה לרש"י): בא לנחמם באומרו, כי אם היות שהלכו בגלות מפני רב חטאיהם לא יראו פן תקרם שמה הכליה, כי הנה האל' יתברך אשר בראם מבטיח אותם "אל תירא". והנה הביא להם ראיה משתי התשועות אשר עשה עמהם להפליא כדי שיאמינו כי כן יעשה להם בקיבוץ הגלויות. וזהו: אל תירא כי גאלתיך (מגלות מצרים) ששם נגלה כבודו עליהם, וקרא והודיע לכל העולם שלקחם לו לעם וזהו: "קראתי בשמך לי אתה".
עוד זכר להם קריעת ים סוף והעברת הירדן ביבשה ועליהם אמר: "כי תעבר במים אתך אני" שהוא ים סוף "ובנהרות לא ישטפוך" שהוא הירדן, וככה יעשה להם בקיבוץ הגלויות.
וסוף המאמר: "כי תלך במו אש" וכו' שהגלות הזה נמשל לאש...

2) ומלבד מה שפירשנו בפרשה הזאת עוד רמז בדבריו אלה לכל הדברים אשר ראינו בעינינו שקרו לגלות ירושלים אשר בספרד בהיותם יושבים במלכות ספרד וגם במקומות אחרים שנשתמרו בהם כפלים כיוצאי מצרים מתקף הצרות והשמדות ולבם נכון עם כל זה בה' אל' וניבא הנביא שלא ישארו בגויותם כי אם ישובו אל ה' על כל פנים. ועל זה אמר "אל תירא..." אחרי שקראתי בשמך יעקב וישראל להיות לי לעם, לא תוכל להתחלף ולהמיר עצמך בגוי אחר, כי לי אתה ושלי אתה ושלי תהיה.
ולכן אמר עוד: "כי תעבר במים..." רמז למים הזדונים שהם בני אדם הנטבלים כשיקבלו דתם יאמר: אף על פי שתעבור באותם המים, לא תצא מתחת ידי, כי כל נהרות העולם לא ישטפוך מתחת השגחתי.
עוד ראינו שהתעוללו הגויים כנגד האנוסים באמרם שלא היו שומרים דתם כראוי והיו דנים אותם לשרפה למאות ולאלפים. אבות ובנים, אנשים ונשים. והבטיחם הנביא שהחסידים מהם ימלטו מידם – וכן היה: שברחו לארץ ישמעאל וארץ התוגר ושבו בתשובה. וזהו אמרו: "כי תלך במו אש לא תכוה..."