פרשת ויקהל - פקודי
שנת תשי"ח
מלאכת המשכן
שמות פרק לה, פסוקים ל - לד
כי תשא – לא, א-ו |
ויקהל – לה, ל-לה |
פסוק א'
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר |
פסוק ל'
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל |
פסוק ב'
רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה |
רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה |
פסוק ג'
וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה |
פסוק ל"א
וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה |
פסוק ד'
לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת |
פסוק ל"ב
וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת |
פסוק ה'
וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה |
פסוק ל"ג
וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת |
פסוק ו'
וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" |
פסוק ל"ד
וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן
פסוק ל"ה
מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת" |
| 1. |
התוכל להסביר למה הוזכרו המילים "ולהורות נתן בלבו" רק בפרשתנו, בדברי משה לישראל, ולא הוזכרו בדברי ה' למשה (בפרשת כי תשא)? |
| 2. |
למה לא הוזכרו במקומנו אף "חכמי הלב" העושים במלאכה? |
| 3. |
מה ראה משה להזכיר כאן (בפסוק ל"ה) את סוגי המלאכות? |
| 4. |
רש"י, לפסוק ל"ד במקומנו:
ד"ה ואהליאב: משבט דן: מן הירודים שבשבטים, מבני השפחות, והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר (איוב לד, יט): "ולא ניכר שוע לפני דל".
מה ראה רש"י לפרש דברים אלה דווקא בפרשתנו ולא הקדים לפרשם בפרשת כי תשא, כדרכו לפרש כל מילה קשה או כל קושי ענייני או לשוני עם הופעתו לראשונה בתורה ולא בחזרתו? |
פסוק ל'
"רְאוּ קָרָא ה'"
Benno Jacob בספרו Der Pertateuch (ליפציג 1905), בעמוד 229, מעיר שהמילה "ראה" באה כרגיל בלווית המילה "נתתי".
למשל:
בראשית מ"א מ"א
"רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם"
שמות ז' א'
"רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה... אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ..."
דברים א' ח'
"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ..."
דברים ב' כ"ד
"רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן... הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ"
דברים ד' ה'-ו'
"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים... וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם"
דברים ל' ט"ו
"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע"
יהושע ו' ב'
"רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ... וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר"
| 1. |
התוכל להסביר את הוראת המילה "ראו" ("ראה" בכי-תשא) על פי המקבילות האלה? |
| 2. |
מה בין דברי הגמרא במסכת ברכות ובין דברי הרמב"ן בפירוש הביטוי "ראה"?
ברכות נ"ה ע"א:
אמר ר' יצחק: אין מעמידים פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בציבור, שנאמר: (שמות, ל"ה ל') "ראו קרא ה'".
רמב"ן, פרק ל"א פסוק ב':
ד"ה ראה אמר ה' למשה: "ראה קראתי בשם", ומשה אמר לישראל: "ראו קרא ה' בשם", והטעם: כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות, ולא ראו אותן כלל, והנה הוא פלא שיימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא יימצא בקי בכל האומנויות כולם, והיודעים ורגילים בהם בבוא ידיהם תמיד בחומר ובלבנים לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד: שהוא חכם גדול בחכמה ובתבונה ובדעה להבין סוד המשכן וכל כליו ואל מה ירמוזו. ולכן אמר ה' למשה, שיראה הפלא הזה ויידע כי הוא מילא אותו רוח אלוקים לדעת כל אלה, בעבור שיעשה המשכן, כי היה רצון לפניו לעשות המשכן במדבר ולכבודו בראו, כי הוא קורא הדורות מראש. |
פסוק ל'
"רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר"
רש"י, פרק ל"א פסוק ב':
ד"ה קראתי בשם: לעשות מלאכתי את בצלאל.
| 1. |
מה ראה רש"י להוסיף בדבריו מילת "את"? |
| 2. |
כיצד מפרש רש"י את הביטוי "קרא בשם"?
האם הוראתו כאן כהוראתו בפרשתנו הקודמת? עיין גיליון כי תשא תש"ז ד. |
| 3. |
הידועים לך מקומות בתנ"ך אשר בהם מופיע הביטוי "קרא בשם" באותה הוראה כבמקומנו? |
| 1. |
לפי דברי Benno Jacob, בספרו הנ"ל:
יש בשמות עושי המלאה הזאת רמז למלאכתם.
כיצד? |
| 2. |
במה נבדלים כשרונות שני אלה על פי הנאמר בפסוקינו? |
השווה:
פרק ל"ה, פסוק ל"א
"וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"
מלכים א' ז', י"ג-י"ד
"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר... חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה"
משלי ג', י"ט
"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"
|
לדעת Benno Jacob בספרו הנ"ל (עמוד 230):
השימוש בצירוף "חכמה תבונה דעת" בשלושת המקומות הנ"ל רומז הוא להעמידנו על כוונת המשכן ועשייתו, לטעם המצווה הזו.
הסבר כיצד?
השווה לשאלה זו גיליון פקודי תשי"ד שאלה א.
וכן גיליון במדבר תשט"ו א ודברי בנו יעקב שם! |