גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

מדברי המדרש

ב.

"מי ייתן מותנו..."

ג.

"...להמית..."

ד.

שאלות בדברי ראב"ע

ה.

"ונחנו מה"

פרשת בשלח
שנת תשי"ח

תלונת ישראל

שמות פרק טז, פסוקים א - ז

הערה: לפסוק ד' ולשאלת הניסיון במן עיין גיליון בשלח תש"ה!

א.  מדברי המדרש

מכילתא:

ר' אלעזר המודעי אומר: עבדים היו ישראל למלכים במצרים, יצאו לשוק, נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר, ואין כל בריה מוחה בידם. יוצאין לשדה, נוטלין ענבים ותאנים ורימונים, ואין בריה מוחה בידם.

שמות רבה ט"ז ד"ה:

במצרים היו משועבדים ישראל פ' שנה, והיה המצרי הולך במדבר ותופס אייל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל, וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר "בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע", לא כתיב "באכלנו מסיר הבשר", אלא "בשבתנו על סיר הבשר", שהיו אוכלין לחמם בלא בשר.

ספר חמדת הימים (על פי תורה שלמה לכשר, בשלח ט"ז י"ג בבאור):

ולמה שיקרו לומר "בשבתנו על סיר הבשר", והלא טרודים היו בלבנים? אלא שכך דרך העני לומר: "אכלתי ושתיתי יין אצל פלוני הרבה בעין יפה", ולא דיבר עמו אפילו דבר. אלא כדי לזרז לאחרים ליתן לו.

1.

מה קשה לשלושתם בפסוקנו?

2.

מה ההבדל בין שלוש התשובות הניתנות ליישוב הקושי?

3.

היכן מצא ר' אלעזר המודעי בתורה סעד לדבריו?

4.

אם כפי מדרש שמות רבה, מה המעלה באותה ישיבה על סיר הבשר, ומה הסיבה להתגעגע מצרימה?

5.

מה ראה בעל המדרש בשמות רבה לומר שהמצרי תופס אייל או צבי, למה לא אמר ששוחט צאן ובקר?

6.

איזה משלושת המדרשים נראה בעיניך כמתאים ביותר לתלונתם בפרקנו?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר