בחירה חופשית?

"ואני אקשה את לב פרעה

והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים"

פסוק ג'

"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

שמות רבה י"ג ד':

 (י' א') כי אני הכבדתי את לבו.
אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר: לא הייתה ממנו שיעשה תשובה.
אמר לו ר' שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא (משלי ג', ל"ד) : "אם ללצים הוא יליץ", שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם הראשונה, שנייה ושלישית, ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כיוון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.

השווה לדברי ריש לקיש דלעיל את דבריו על אותו פסוק במשלי.

שבת ק"ב עמ: 

אמר ריש לקיש. מה דכתיב (משלי ג' ל"ד) "אם ללצים – הוא יליץ ולענוים יתן חן"? – בא ליטמא - פותחין לו, בא ליטהר - מסייעין אותו.                

רש"י, שם:

"אם ללצים – הוא יליץ": מעצמו יליץ, לא יסייעוהו ולא ימנעוהו; "ואם לענוים": ולמידה טובה הוא נמשך. "יתן חן": יסייעוהו מן השמים.
בא ליטמא – פותחין לו.
בא ליטהר – מסייעין אותו: ומכינין לו פתח.

ואלה אחדות מתשובות קדמונינו בשאלה זו:

רמב"ם, הלכות תשובה פרק ו', הלכות א-ג:

פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה (של בחירה חופשית מוחלטת הנתונה ביד כל אדם, כפי שפירש בפרק הקודם) ונכשלין בהן רוב האדם, ויעלה על דעתן מהן, שהקדוש ברוך הוא הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והרי אני מבאר עיקר גדול, שממנו נדע פירוש כל אותן הפסוקים:
בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעושה מדעהו וברצונו, ראוי להיפרע ממנו, והקדוש ברוך הוא יודע איך יפרע: יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו... ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעים ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. במה דברים אמורים? בזמן שלא עשה תשובה, אבל עשה תשובה – התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו, כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו. ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שייתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות בחטאו שיעשה, הוא שהקדוש ברוך הוא אמר על ידי ישעיה (ו, י): "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע", וכן הוא אומר (דברי הימים ב' לו, ט"ז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא". כלומר: חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהם התשובה שהיא המרפא.
לפיכך כתוב בתורה: "ואני אחזק את לב פרעה", לפי שחטא מעצמו תחילה, והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר (שמות א, י): " הבה נתחכמה לו פן ירבה...", נתן הדין למנוע תשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את לבו.
וכן סיחון לפי עוונות שהיו לו, נתחייב למונעו מן התשובה, שנאמר (דברים ב, ל): "כי הקשה ה' אלקיך את כוחו ואימץ את לבבו"...
נמצאת אומר, שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודת כוכבים ומזלות, אלא כולן חטאו מעצמן, וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.

הלכות תשובה פרק ו, הלכות ד-ה:

וכעניין זה שואלים הצדיקים והנביאים בתפילתם מאת ה' לעזרם על דרך האמת, כמו שאמר דוד (כ"ז, א, פ"ו, י"א): "הורני ה' דרכך", כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת, שממנה אדע דרכך וייחוד שמך, וכן זה שאמר (תהילים נא, י"ד): "ורוח נדיבה תסמכני" כלומר: תניח רוחי לעשות חפציך, ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה, אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת, ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלה. ומהו זה שאמר דוד (תהילים כ"ה, ח-ט): "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים..." זה ששלח נביאים מודיעין דרכי ה' ומחזירין אותו בתשובה. ועוד: שנתן בהם כוח ללמוד ולהבין שמידה זו בכל אדם, שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק, מתאווה להן ורודף אותם, והוא מה שאמרו חז"ל (שבת ק"ד, ע"א) "בא ליטהר מסייעין אותו", כלומר: ימצא עצמו נעזר על הדבר.

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים ד' פרק כ"ה:

ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב, שהשם יתברך מחזק לב הרשעים ומונע מהם דרכי התשובה, וזה שהרע בבוא עליו המכה מתחסד ושב אל ה' מיראת העונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה: "חטאתי הפעם ה' הצדיק". ובעבור שזה דומה לאונס ואינו בחיריי, הנה ה' מחזק את לבו לאמור שבאה המכה במקרה ולא על צד ההשגחה, וזה כדי שיסור מלבו המורך שקנה מחמת המכה ויישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח, ואז ייבחן אם הייתה תשובתו בחירית.

ר' עובדיה ספורנו, פרק ז' פסוק ג':

ד"ה ואני אקשה: הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו (יחזקאל לג, לא) "חי אני נאום הנה בהיות האל חפץ במות רשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחי", אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו. וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיעו להם גודלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו (שמות ט, ט"ז): "ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ", ועם זה (יחד עם זה) הייתה הכוונה שישראל יראו וייראו...
ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלא ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גודלו וטובו (של ה'), אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם (י, ז): "הטרם תדע כי אבדה מצרים?!". וזאת (כלומר: אילו חזר בו ונתן לישראל ללכת) לא הייתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להיכנע לאל יתברך ולשוב אליו בתשובה שלימה – לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר ה': "ואני אקשה את לב פרעה", שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, "למען שיתי אותותי אלה בקרבו" (י, א) – שמהם יכירו גודלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמיתית.