בני ישראל במצרים

לפסוק י' של פרקנו – עצת פרעה – עיין במיוחד גיליון שמות תשי"א!

פסוק א'

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

רש"י:

ד"ה ואלה שמות בני ישראל: אף על פי שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומצאן במיתתן, להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר (ישעיה מ'): "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" (שמות רבה).

רמב"ן: 

טעם ואלה שמות: כי הכתוב ירצה למנות עניין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים – כאשר פירשתי – ולפיכך יחזור אל תחילת העניין שהוא מפסוק (בראשית מ"ו ז'): "וכל זרעו הביא אתו מצרימה". ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן, כי אף על פי שהם שני סיפורים, הסיפור מחובר בדברים באים זה אחר זה. וכאשר הזכיר בני יעקב, קיצר בבני בניו וכל זרעו והחזיר הכלל כאשר אמר שם (בראשית מ"ו כ"ז): "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים", וכעניין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא, שהשלים דברי הימים: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס... העיר ה' את רוח כורש... כה אמר כורש מלך פרס..." ואותם שני הפסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא לחבר הסיפור. אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בניין הבית והספר השני מעת הבניין.
וכן הדבר בשני הספרים האלה: בראשית ואלה שמות... ורש"י כתב: "אף על פי שמנאן בחייהם: חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם להודיע חיבתן..." ואלו דברי אגדה, והם דברים של אמת בעניין החיבוב שהקדוש ברוך הוא מחבבן וכופל שמותם תדיר, אבל קישור הפסוקים וחבורם בוא"ו הוא כמו שפירשתי.

רשב"ם:

ד"ה ואלה שמות: מפני שרוצה לפרש ולומר "ובני ישראל פרו וישרצו", הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא – פרו וישרצו.

פסוק י'

"וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"

ראב"ע: 

אמר ר' מורינוס, כי טעם "ועלה מן הארץ" כמו "ועלינו" ודבר (פרעה) ככה, שלא יכשיל השטן פיהו. ולפי דעתי אין צורך.

רמב"ן: 

וייתכן לפרש, שיאמר: כי תקראנה מלחמות, יהיה נוסף על שונאינו לשלול שלל ולבוז בז ויעלה לו מן הארץ הזאת אל ארץ כנען עם כל אשר לנו ולא נוכל אנחנו לנקום נקמתינו ממנו ולהילחם בו, והוא כלשון "אשר העלנו מארץ מצרים" אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות" (ירמיהו כ"ג) וכן "ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ", (הושע ב' ב') שישימו עליהם ראש ועלו לארצם מן הארץ אשר גלו בה.

פסוק י"ג

"ועלה מן הארץ"

שמות רבה א' י"ג:

כל זמן שישראל בירידה תחתונה הם עולים. ראה מה כתיב? "ועלה - מן הארץ". אמר דוד (תהילים מ"ד כ"ו) "כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו", אותה שעה – "קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך".

הדר זקנים:

כשהם יורדים עד עפר בסוף מדרגה התחתונה, מיד סופם לעלות, וזהו "ועלה - מן הארץ". 

פסוק י"ג

"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ"

ראב"ע:

רעות רבות חידש עליהם: בראשונה לעשות מלאכתו. וכאשר ראה שלא חיסר רבותם, נתן רשות למצרים ולשריהם להעבידם יותר מחוק העבדים – וזהו "בפרך". והוא כדברי המתרגם ארמית ("ואפלהו מצראי ית בני ישראל בקשיו) ולומר בפיוט* "פרוכים" אינו נכון כלל.
וכאשר ראה שלא יועיל זה, אז קרא למיילדות שהן שׂרות על כל המיילדות, וציוה להרוג כל הזכרים הילודים.

------------------------------------------------------------------------------------

* מאורה לשבת חנוכה לפיטן ר' יוסף בר' שלמה ונאמר שם "ואום (= אומה) פרוכים יהיו ברוכים".