מאבק יעקב ו"האיש"

גיליון זה הוא המשכו של גיליון וישלח תשט"ז.

עיין שם וצרפהו לגיליון זה.

יוסף אבן כספי, משנה כסף חלק א' המכונה "טירת כסף":

אמנם אומרו "וייאבק איש עמו הוא מראה הנבואה עד מילת "שם" (פסוק ל') ותחילת זאת ההשגה היה כאשר נותר הוא לבדו, וזה מבואר טעמו...
... כלל זאת המראה היא לפי דעתי כפשוטו המובן אצל היודעים, רצוני בזה שיעקב אחר שהתפעל בלילה ההוא ביגיעה מסידור המחנות ומהעברת נשיו ובני ביתו, שעם היגיעה הזאת נצטרף הפחד והחרדה מאיש מציק ומיצרן, הניח מעט חושיו בחצי הנשאר מן הלילה ויישן ויחלום, והנה בא אחד שנאבק עמו, וכל הנמשך מזה, וזה כמו שקרה ליהושע בהיות מחשבתו טרודה בעניין המלחמות...
אמנם העולה מכלל זאת ההשגה שהייתה בלילה בחלום של נבואה וברכת המלאך ליעקב באחרית כלו נודע לו בזה, כי אף על פי שעת צרה היא ליעקב, הנה ממנה יושע.
וראה הפלגת זה הסיפור, אם עיניים לך, כי בתחילה היה ההשגה בעניין נס כאילו הוא איש מכלל האנשים, ואחר נתדקדק העניין מעט אחר מה שאמר לו "שלחני כי עלה השחר", נראה לו מזה כי אינו מכלל ההמון, אבל הוא איש נכבד, לכן אמר יעקב לו: "לא אשלחך כי אם בירכתני" (פסוק כ"ז), כי זה מנהג הקטן לגדול בארץ ההיא, גם בארצנו זאת. וכאשר כרך המלאך ליעקב, והמלאך הזה הולך וסובב, ויעקב עולה מעט מעט בסולם ההשגה, מצורף למה ששמע מברכת המלאך "שרית עם אלוהים", הנה נתן לבו לדעת מה טיבו של זה, ושאל אותו "הגידה נא שמך" (פסוק ל') והוא השיבו במאמר קצר וסתום בלתי גוזר דבר. ושב לברך אותו, עד שאחרי זה נתאמת אצלו שמה שראה היה מלאך. ואז הקיץ משנתו ונסתלקה השגתו וזכר כל המאורע בחלומו, כי זהו לעולם דרכי החלומות של נבואה. ולכן אחר שהקיץ, קרא שם המקום פנואל "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים". (פסוק ל"א).
ואין ספק אצלי שאמרו "הוא צולע על ירכו" (ל"ב) הוא עניין מוחש שנשאר לו אחר שהקיץ, ולכן ציוה לבניו שלא יאכלו גיד הנשה לזכר זה המאורע, כי בזכרנו זה המאורע תתעורר נפשנו לדעת עניין המראות והחלומות אשר בנבואה. ומי שיתעורר לדעת זה, יתעורר בהכרח לדעת המציאות כולה. ואין ראוי לשאול מה תועלת זה, כי זה כל האדם, וכבר הודעתיך כי מצוות הלשון והמעשה להרגיל ולהזכיר הנפש.
ותמה אני מן הגדולים ממני בחכמה ובשנים, איך נטו מזה. והלוא כולנו יודעים, אנשים ונשים, שכמו זה החלום יקראה לנו פעמים רבות ויקרא לנו עם זה גם כן מאלו המקרים, עד שכמה אנשים ראינו בעינינו הגיעו להם אלו הפגעים וכיוצא בזה בשנתם... והנה יעקב אבינו היה כמונו בן אדם תולעת, ואם נתחלף ממנו ביתרון ההשגה, ...ולמה אאריך, ואני קץ בו, וגם הלשון הקצר איני כותב ברצון נפשי, רק שמלאך דוחה את ידי ומניע קולמוסי.*

------------------------------------------------------------------------------------

* הערה: - ר' קלונימוס בר קלונימוס בן זמנו באגרת ביקורת כותב למקום זה "והלוואי היה מלאך דוחה עטו מידו והלאה שלא יכתוב הדברים".

לקח טוב, כ"ה ויאבק איש עמו עד עלות השחר:

 עד שיעלה שחר לישראל – ישועת ישראל, שהוא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה, אומות העולם ומלכות אדום הרשעה הם נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה', שנאמר (שיר השירים ז' א') "שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך".

כ"ו וירא כי לא יכול לו:                     

לא יכול להוציא את ישראל מייחודו של מקום.

כ"ו כ"ו ויגע בכף ירכו:                 

זה המילה, וכן גזרה מלכות הרשעה שמד, שלא ימולו את בניהם.

כ"ז ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו:                    

אלה שטמאו בימי השמד.

והשווה לדבריו:

רמב"ן, פסוק כ"ו:

והעניין, כי המאורע כולו רמז לדורות, שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע את ביצתן. והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה, בדור של ר' יהודה בן בבא וחבריו, כמו שאמרו: אמר ר' חייא בר אבא: אם יאמר לי אדם: תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן ובלבד שיהרגני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול.
ומה היו עושין בדורו של שמד? היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן כאוּר, ונותנין אותן תחת שחיהן ומשיאין נפשותיהן מהם.
ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה, ויותר רע מזה, והכל סבלנו ועבר עלינו, כמו שרמז (ל"ג י"ח) "ויבא יעקב שלם".

פסוק ל"ג

"עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה"

ספר החינוך:

משורשי מצוה זו שתהיה רמז לישראל שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלויות מיד העמים ומיד עשָׂו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבוא להם גואל שיגאלם מיד צר, ובזוכרם תמיד עניין זה על ידי המצווה, שתהייה לזיכרון, יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם, ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו – שבא בקבלה שהוא שרו של עשו – רצה לעוקרו ליעקב מן העולם, ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם ישועה מהם, כמו שמצינו באב, שזרחה לו השמש לרפאותו, ונושע מן הצער – כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו, אמן במהרה בימינו.