נתינת לאה ורחל ליעקב

עיין גם גיליון ויצא תש"ח.

פסוק י"ב

"וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ"

רש"י:

לפי שאמהּ מתה, לא היה לה להגיד אלא לו.

רמב"ן: 

לשון רש"י "אמה מתה" וכך בבראשית רבה. ולפי פשוטו לבַשרו ביאת קרובו ושיצא אליו ויכבדהו, כי אמהּ - מה לה ומה תעשה לו: אבל רבקה הראתה את אמה התכשיטין אשר נתנו לה, כמנהג הנערות.

פסוק י"ד

"אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה"

רשב"ם:

אך עצמי ובשרי אתה, ויפה כיוונת לבוא אלי.

ספורנו: 

אך עצמי ובשרי אתה: אף על פי שתוכל להתפרנס בלעדי במלאכת המרעה או בזולתה, מכל מקום אתה עצמי ובשרי - ראוי שתשב בביתי.

כלי יקר:

שסיפר לו יעקב איך שרימה את עשו, אמר לו: אך עצמי ובשרי אתה - רמאי כמוני, על כן ראוי לקרבך אלי, כי כמוני כמוך.

פסוק ט"ו

"הֲכִי אָחִי אַתָּה"

רמב"ן:

לא סיפר הכתוב שהיה יעקב עובד אותו. וייתכן כי מעת שאמר "וישק את צאן לבן אחי אמו", לא יצא הצאן מידו, כי בראותו את רחל כי רועה היא, חמל עליה, שלא תשוב לרעות צאן עוד, והיה הוא רועה אותן באהבתו אותה. ואפשר עוד לומר, כי לבן דיבר בערמה, אמר לו מתחילה כי עצמו ובשרו הוא ויחמול עליו כאשר יחמול האדם על עצמו ועל בשרו, וכאשר ראה שהיה יעקב מתעכב שם, מתפרנס מאשר ללבן, אמר לו: "הכי אחי אתה ותעבדני חינם", כי ידעתי כי מעתה תעבוד אותי, כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים, וגם אני איני רוצה שתהיה העבודה שתעבדני בחינם בלא משכורת שלמה, והגידה לי מה תבקש אתה במשכורתך ואתן. אז הכיר יעקב דעתו, אמר לו שיעבוד שבע שנים ברחל, והעבודה מן הסתם היא מרעה הצאן, כי לה היו צריכים ובה היו מדברים.

פסוק ט"ו

"הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ"

מלבי"ם:

פועל העובד ולא התנה מתחילה כמה יהיה שכרו - ישלמו לו שכר פעולתו כפי מנהג המדינה, לשלם לשכיר בשכרו. אבל אם העובד את אחיו - אין על זה קצב ומנהג, ותוכל אחר-כך לתבוע שכר שאין לו קצבה, וזה נאמר: הכי בעבור שאחי אתה תעבדני חינם?! בוודאי תבקש אחר-כך שכר הרבה שאין לו שיעור, לכן הגידה לי תיכף מה משכורתך, שלא יהיה בינינו אחר-כך טענות ודין ודברים?

פסוק כ"ה

"וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?"

מדרש תנחומא ישן ויצא י"א:

כל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל, כיוון שעמד בבוקר "והנה היא לאה", אמר לה: "בת הרמאי! למה רימית אותי?! אמרה לו: "ואתה למה רימית אביך!? כשאמר לך (בראשית כ"ז) "האתה זה בני עשו?" אמרת לו "אנכי עשו בכורך", ואתה אומר: "למה רמיתני"?? ואביך לא אמר עליך "בא אחיך במרמה?"

פסוק כ"ז

"וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת"

רש"י:

ונתנה לשון רבים כמו "ונשרפה" ו"נבלה" (בראשית י"א): אף זה לשון "ונתן".

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):

ולא אמר (רש"י) למה יתפוס היחיד לשון הרבים, ואולי יחשוב שהוא דרך הנכבדים בלשון הקודש... ור' אברהם אמר בכאן שהוא נפעל, והוא השיבו לעתיד ופירוש "ותנתן לך".
והנכון בעיני כי דברי לבן בערמה אמר ליעקב: לא ייעשה כן במקומנו כי לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן, כי נבלה היא אצלם, אבל תמלא שבועה זאת וניתֵּן לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת, שכולנו נסכים בדבר, ונעשה לך כבוד ומשתה כאשר עשינו בראשונה.

רד"ק: 

וייתכן כי המילה "ונתנה" מבנין נפעל לנקיבה או תהייה מבנין הקל והנו"ן למדבר בדרך התפארת כמו "משכני אחריך נרוצה" (שיר השירים א') והדומים להם.

רשב"ם:

ותינתן לך גם את זאת מיד בעבודה אשר תעבוד עמדי אחרי נישואי רחל.