יראת ואהבת ה'

עיין גם גיליונות עקב תש"ב ובייחוד תשי"ג שעסקו שניהם בפסוקים אלה וצרפם לגיליוננו!

פסוק י"ב

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ
כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

פסוק י"ג

"לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו,..."

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ג' ל"א:

התכלית המושג אל הנפש בהיותה בגוף מצד קיום מצוות התורה אינו אלא שתיקבע בנפש תכונת יראת ה' יתברך, וכשיהיה בה התואר הזה ליראה את ה' הנכבד והנורא תתעלה הנפש ותוכל להשיג החיים הנצחיים...
...ולזה יהיה מה שנאמר בתורה (דברים ו' י"ג; י' כ') "את ה' אלוקיך תירא" – אף על פי שהיא מצוה פרטית – הנה היא כלל כל מצוות התורה או מצוות רבות ממנה, לפי שהיראה היא התכונה הנקנית באמצעות מצוות התורה והיא התכונה היותר משובחת שישיג האדם ולא תושג כי אם אחר עמל רב והשתדלות גדול, שהרי אברהם אבינו לא נאמר עליו "ירא אלוקים" עד סוף נסיונותיו, שאמר הכתוב עליו (בראשית כ"ב) "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", כלומר: כבר הגעת אל התכונה המשובחת שאפשר שישיג האדם בעולם הזה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא. ועבור זה תזהיר התורה במקומות רבים על התכונה הזאת. אמרה: "ויראת מאלוקיך, אני ה'" (ויקרא י"ט); וכן (דברים ו') "את ה' אלוקיך תירא".
לפי שהתכונה הזאת קשת ההשגה מאוד ועם כל זה תושג בשמירת מצוות התורה, בעבור זה אמר הכתוב (דברים י' י"ב): "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך... לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו"...
וביארו על זה הדרך, כי משה היה אומר לישראל גודל הפלגת חסדי ה', כי מן הדין היה ראוי אל האדם ליראה את ה' וללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבדו בכל לב ונפש, כדי שישיג שלמותו הנפשית, ולפי שזה עניין קשה מאוד, שיגיע האדם אל המדרגה הראויה ומן היראה והאהבה והעבודה בכל לב ובכל נפש – הקל עליו ה' יתברך, כי תחת כל זה ציוהו לשמור חוקות ה' ומצוותיו בלבד, ובזה תושג מדרגת התכונה המגעת לו מצד העבודה בכל לב ובכל נפש.
ויהיה פירוש הפסוק כן: ועתה, ישראל, הסתכל גודל הפלגת חסדי ה', מה הוא שואל מעמך, כי אינו שואל מעמך כי אם תחת יראת ה' ותחת לכת בדרכיו ולאהבה אותו ותחת עבודתו בכל לב ובכל נפש שהיית מחויב לעשות, אינו שואל כי אם לשמור מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום, "לטוב לך", כלומר: וכל זה לטוב לך, כי באמצעות שמירת מצוות התורה יושג התכלית האנושי, שהיה ראוי שישיגהו האדם בעמל גדול ובטורח מופלג באמצעות היראה והאהבה והעבודה אל ה' יתברך בכל לבו ובכל נפשו. והבן את הפירוש בזה הפסוק, כי הוא מופלג מאוד, תוסר בו הקושיה שהקשו עליו: גמרא ברכות יב ע"ב: אטו יראה מלתא זוטרתא היא!? (דבר קטן הוא?) ותרצו: "אין (=גבי משה) מלתא זוטרתא היא".
ואין תירוץ זה מספיק, כי יש לבעל הדין לחלוק ולומר: אין ראוי שיאמר העשיר המופלג לעני שאין לו כלום: "מה אני שואל מעמך כי אם אלף זהובים"! לפי שאלף זהובים לעני דבר גדול הוא וקשה ההשגה, ואין העשיר מדבר בזה נכונה.
ולפי דרכנו מתפרש יפה, כי אין ה' יתברך מבקש דבר שהוא קשה ההשגה אלא קיום מצוות התורה, כי תכונת היראה המשך (=תוצאה) אל קיום מצוות התורה, וכן ביאר דוד (תהלים קי"א) "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" – כי מבחר ועיקר החכמה להשיג יראת ה' כי "ראשית" כמו (עמוס ו' ו') "וראשית שמנים יומשחו" וביארו חז"ל (ברכות מ"ב) "ללומדיהם" לא נאמר, אלא "שכל טוב לכל עושיהם", לומר, כי מעשה המצוה מביא אל התכלית המושג, מצד ההשכלה, שהכל מודים עליו שהוא עיקר ותכלית האדם.
וכן נמצא באיוב (כ"ח כ"ח) "ויאמר לאדם: הן יראת ה' היא חכמה". כלומר תכלית החכמה להשיג יראת ה'.

פסוק י"ז

"אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"

רמב"ן:  

ופירושו בשוחד שאפילו חסיד גמור שיעבור עברה, לא יקח ממנו מצוה ממצוותיו בשוחד לכפר לו, אבל יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו...
והנכון בעיני שיאמר – "אשר לא ישא פנים" לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם, ולא יקח שוחד מעשירים בריבם עם דל, כי הוא "עושה משפט יתום ואלמנה" מן הגדולים וקבע את קובעיהם נפש.

(המלים האחרונות ברמב"ן לקוחות ממשלי כ"ב כ"ג).