התגלות ה' לאברהם

השווה לגיליוננו גם גיליונות תשי"ב, תשי"ג, שעסקו אף הם בפסוקים אלה.

פסוקים אלה (י"ז–כ"א) עומדים בין שני חלקי הפרק. בין: א–ט"ו - ביקור המלאכים אצל אברהם, ובין כ"ג–ל"ג - תפילת אברהם בעד סדום.

שים לב:

פסוק י'        

"וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"

פסוק י"ד      

"וּלְשָׂרָה בֵן"

פסוק י"ט    

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"

פסוק כ"ה    

"הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?"

פסוק כ'

"זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה"

רד"ק:

ופירוש "זעקת" שהיו זועקים העשוקים, בין מהם בין מארצות אחרות שבאים או עוברים שם, זועקים חמס מרוב העושק.
אף על פי שהיו עושים תועבות אחרות, לא נחתם גזר דינם אלא על החמס, כי לא יסבול האל החמס לאורך זמן, כי הוא הפסד יישוב העולם, כמו שראינו גם כן באנשי דור המבול.

פסוק כ"א

"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ"

רש"י:

לימד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכל כמו שפירשתי בפרשת הפלגה.
דבר אחר: ארדה נא לסוף מעשיהם.

והשווה:

פרק י"א ה':

ד"ה וירד ה' לראות: לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו.

פסוק כ"א

"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה"

רש"י:

ד"ה הבאה אלי עשו: וכן עומדין במרדם - "כלה" אני עושה בהם, "ואם לא" יעמדו במרדם, "אדעה" מה אעשה להיפרע מהם בייסורים, ולא אכלה אותן. כיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות ל"ג ה') "ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך", ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין "עשו" ל"כלה" כדי להפריד תיבה מחברתה.

פסוק כ"א

"הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה"

ראב"ע:

ד"ה הכצעקתה הבאה אלי: יש אומרים אם כן עשו - אעשה בהם כלה.

ד"ה ואם לא אדעה: ארחם אותם, וכן יפרשו (שמות ב' כ"ה) "וידע אלוקים". ועל דעתי אדע אם עשו כולם כרעה הזאת.

פסוק כ"א

"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה"

עקדת יצחק:

עניין "הניסיון" נוהג עם כל, ובפרט כשהגיעה שעה להיגמר דינם, והיה כצדיק כרשע "עד האלוהים יבוא דבר שניהם", להביאו במצרף הניסיון בו תתמלא סאת הטוב לטובים ואיפת הרע לרעים, כמו שעשה לפרעה ולמצרים, וזולתם מהמורדים.
והניסיון אשר בכאן הוא מה שהסכימה חכמתו שירדו שם המלאכים האלה ועל ידי מעשיהם אשר יעשו עמהם יגמר רע רשעים, להמטיר עליהם פחים אש וגפרית, כי הכל גלוי וידוע לפניו. וזה שאמר "ארדה נא ואראה" כי ירידתם לשם היא ירידתו יתברך, ושם אראה הכצעקתם הבאה אלי עשו עם האנשים האלה, וגמר דינם לעשות עמהם כלה, ואם לא אדעה מה לעשות.
ואמר "עשו" לשון עבר על שעת גמר הניסיון, כמו (שמות ד') "ראה כל המופתים אשר שמתי בידך". והיה אומר כן, כי ידע כי המליץ הטוב למשמע אזניו יתעורר להמליץ בעדם תפשה כמו שעשה.

ספורנו:

ד"ה ואראה הכצעקתה: אראה זה בפועל, בהתגלות לבם, שיתקוממו על לוט המתנדב וידעו כל באי עולם, כי לא על חינם היה העונש הגדול.

ד"ה עשו כלה: עשו כלה, שאין ביניהם מוחה, כמו (שמות י"א א') "כלה גרש יגרש אתכם" שעניינו "כולכם", וגם זה נודע בשליחות המלאכים שנאמרו (י"ט ד') "כל העם מקצה" ואין מכלים.