פרשת נח
שנת תש"ל
מצוות בני נח
בראשית פרק ט, פסוקים א - ז
השווה את דברי ה' הראשונים לאדם לאחר בריאת העולם לדברי ה' הראשונים לנח ולבניו אחר המבול:
ל א ד ם |
ל נ ח |
פרק א' פסוק כ"ח
"פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" |
פרק ט' פסוק א'
"פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"
|
פרק א' פסוק כ"ט
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" |
פרק ט' פסוק ב'
"וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ" |
פרק א' פסוק ל'
"וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה" |
פרק ט' פסוק ג'
"כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" |
|
פרק ט' פסוק ד'
"אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" |
|
האם תוכל להסביר את סיבת השינויים העיקריים בין שתי אמירות ה' על פי זמניהן והקשריהן של שתי האמירות? |
פסוק ג'
" כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה"
רש"ר הירש:
משנשתנו חיי האדם, הוא זוכה במזון חדש. מסתבר שזה תלוי בקיצור חייו. מה שנעשה עד כה במשך שבע מאות שנה, ייעשה מעתה במשך שבעים, שמונים שנה. וההתפתחות המהירה דורשת מזון מן החי. ועוד: הבדלי החום, חילוף עונות השנה והאקלימים – כל אלה יש בהם טעם להתיר מזון מן החי. על-ידי-כך האדם תלוי פחות במזון מגידולי קרקע... אין התורה רוצה בצמחוניים, ואין היא סולדת מאכילת בשר. נהפוך הוא: מצוה לאכול בשר ביום-טוב. (עיין ספרי דב' ט"ז י"א). אילו היינו במצבנו הפיסי המקורי, לא היה מותר לנו לאכול בשר; אך עתה הבשר הוא צורך האדם. אולם מיד עם היתר הבשר, נכנסות לתוקפן הלכות מאכלות אסורות. וכן מצינו לאחר מכן, משניתנה תורה לישראל: אין לך מאכל שנאסר בתורה שאיננו מאכל מן החי... כנגד זה אין לך צמח שהוא אסור באכילה, כשהוא לעצמו.
השווה את דבריו לדברי הרב קוק בעניין היתר אכילת בשר לנח, שהובאו בגיליון אחרי-מות קדושים תשכ"ט. (ועיין עלון ההדרכה).
|
מה ההבדל במתן סיבה להיתר אכילת הבשר בין רש"ר הירש ובין הרב קוק? |
פסוק ד'
"אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ"
רד"ק:
ד"ה אך בשר: אף על פי שנתתי לכם כל בשר רומש לאכול, לא תאכלו אותו עם נפשו שהוא דמו, כלומר כל זמן שהבשר עם הנפש, והוא בעודו חי, אלא קודם תזבחוהו ואחר-כך תאכלוהו, כי זה דרך אכזריות לחתוך בשר מן החי ולאכלו.
אברבנאל:
ולפי שבהרגם בעלי החיים לאכילתם ילמדו מידת אכזריות, אסר להם אבר מן החי שהוא אכזריות יותר גדול. והוא אמרו "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו". ובי"ת "בנפשו" תשמש במקום "עם". כמו (שמות י"ד) "ברכבו ובפרשיו" (שמות ט"ו כ') "בתופים ובמחולות" יאמר הכתוב: ובשר בהיות עם נפשו דמו – לא תאכלו מן הבשר ההוא. והוא באמת פירוש ישר ואמיתי.
| 1. |
מה פירוש המלה "נפש", לפי דעת הנ"ל? |
| 2. |
מהו היחס התחבירי בין "נפשו" ו"דמו" לפי הפרשנים הנ"ל. |
| 3. |
מהו טעם האיסור לפי אברבנאל? במה סוטה הוא מן הדעה המקובלת? |
ר' יוסף אבן כספי:
ד"ה בנפשו דמו: כאילו אמר: רוצה לומר "דמו". וזה הביאור היה מן הצורך, כי "נפש" שם משותף ל"דם" ולזולתו, כמו שכתב המורה (ח"א, מ"א).
| 4. |
האם מסכים אבן כספי לדברי אחד המפרשים הנ"ל? |
| 5. |
מה הוא ה"זולתו" שאליו יכוון? |
| 6. |
האם הוראת המילה "נפש" בדברים י"ב כ"ג היא כהוראתה במקומנו – לדעת אבן כספי – אם לא? |
בפסוק ה'
"וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ"
בפסוק ד'
"אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ"
| 1. |
מה ההבדל במשמעות בין "אך" של פסוק ד' ל-"אך" של פסוק ה'? |
רש"י:
ד"ה ואך את דמכם: אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו.
בכור שור:
ד"ה ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש: מפני שהתיר לשפוך דם הבהמות, אסר לשפוך דם האדם ואפילו דם עצמו, שלא יאמרו: הלוא דם הבהמה הותר לנו לשפוך, מפני שחיו על ידינו, אדם שחי על ידי עצמו, מותר נמי להרוג את עצמו, לכך נאמר: "לנפשותיכם אדרוש".
| 2. |
מה קשה לשניהם בפסוקנו? |
| 3. |
האם שני הפרשנים הנ"ל מסכימים זה עם זה ביישוב הקושי או יש הבדל בין תשובותיהם? |
| 4. |
הסבר את הביטוי בדברי בכור שור: "חיו על ידינו", "חי על ידי עצמו". |
פסוק ו'
"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם"
פסוק ז'
"וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ..."
משך חכמה, (ר' מאיר שמחה מדוינסק):
ד"ה ואתם פרו ורבו: שטחיות הכתובים על פי הברייתא דסוף חזקת הבתים, לזה אמר, כי אף בשעה שיש חרב ושפיכות דמים הרבה, אין להם להביט על זה, כי אנכי אדרוש את נפש האדם "ושופך דם האדם... דמו ישפך", רק אתם פרו ורבו ולא תאמרו: "למה נלד לבהלה ולכישלון? מוטב שיהיה כלה מאליו!? אין לכם להביט על זה.
| 1. |
היכן מצינו רעיון זה של בעל משך חכמה שנית במקרא? |
| 2. |
היכן מצינו רעיון זה בדברי חז"ל שהביאם רש"י על התורה? |
| 3. |
התוכל להסביר את סמיכות הפסוקים ו'-ז' שלא כפי שפירש בעל משך חכמה? |
------------------------------------------------------------------------------------
בבא בתרא דף ס ע"ב:
אמר ר' ישמעאל בן אלישע (=בן זמנו של ר' עקיבא): מיום שחרב בית-המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזירה על הציבור, אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה. ומיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזירות קשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות ואין מנחת אותנו להיכנס לשבוע הבן (רש"י: מילה שהוא לסוף ז' ימים...), דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו (רש"י: בעניין טוב, ולא על ידי גויים ומצוות לא ייבטלו עוד). אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (תוספות: שנגזור על עצמנו שלא לישא נשים). תימה, הכתיב "פרו ורבו", ושמא על אותם שכבר קיימו "פרו ורבו" קאמר. והיינו "זרעו של אברהם כלה" שלא יוליד אלא בן ובת).