בני גד ובני ראובן

הערה: בפרק זה עסקו גם גיליונות: מטות- מסעי תש"י ומטות תשי"א.
עיין שם וצרפם לגיליוננו.

פסוק א'

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה"

פסוק א'

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד"

העמק דבר:

לבני ראובן היה מקנה רב, אבל לבני גד היה עצום מאוד, על כן נכנסו בעובי הקורה יותר מבני ראובן.

ר' משה חפץ, בעל 'מלאכת מחשבת', מקשה לדברי משה ולתשובת השבטים שלוש קושיות:

א) ראוי לדקדק מה שאמר משה (י') "ולמה תניאון את לב בני ישראל", למה הוי"ו בדבריו אלה?
ב) ואשר צעק משה (ח'): "כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש. ויניאו את לב בני ישראל" – מה עניין המרגלים אל הדבר הזה? אלו חטאו בהוצאת דיבה, ואלו לא הוציאו דיבה!
ג) מה שאמר (ט"ז) "ויגשו אליו ויאמרו", אם כבר היו מדברים עמו עד הנה, בהכרח היו קרובים אליו מבלי שיגשו עוד!

פסוק ב'

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן"

רמב"ן:

הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" כמשפט, כי הוא הבכור, וכן הגבירה וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה, יאמר (דברים ג' ט"ז) "ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד". אבל בכל הפרשה הזו יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת, והם היו המדברים תחילה למשה בנחלה הזאת, והם היו גיבורים יותר מראובן, כמו שנאמר בהם (דברים ל"ג כ') "וטרף זרוע אף קדקוד". לפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת מפני יושבי הארץ. והנה משה חשד אותם, כי יאמרו כן מפחד אנשי ארץ כנען, שאמרו בהם המרגלים: "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו", ולכן אמר להם שאינם בוטחים בה' כאבותם ויסף עוד להענישם בהם להניחם במדבר. ולכן ענו אותו: "חלילה שנירא מהם, אבל נעבור חלוצים למלחמה ונהיה מהירים וראשונים לפני העם להילחם באויבי ה' כי לחמנו הם".

פסוק י'

"וַיִּחַר אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם ..."

פסוק י"ג

"וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר..."

אברבנאל, מקשה:

למה חזר משה רבנו לומר שנית "ויחר אף ה'", וייראה הפסוק הזה כפול ומותר.

השווה:

הצעת השבטים                                        תשובת משה