מפקד ישראל
במדבר פרק כו
א. | מדברי המדרש |
"וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה... שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
ילקוט שמעוני תשע"ג:
זה שאמר הכתוב (תהלים צ"ד): "אם אמרתי מטה רגלי – חסדך ה' יסעדני". בשעה שקיבלו ישראל את התורה, נתקנאו אומות העולם. אמרו: מה ראו להתקרב מכל האומות? סתם הקדוש ברוך הוא פיהן, אמר להם: "הביאו לי יוחסין שלכם! הבו לה' משפחות עמים..." (תהלים צ"ו), כשם שבני מביאין, שנאמר (במדבר א') "ויתילדו על משפחותם". לכך מנאם בראש הספר אחר המצוות: "אלה המצוות אשר ציוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (ויקרא כ"ז ל"ד). ואחר כך (במדבר א' א'): "וידבר ה' אל משה במדבר סיני... שאו את ראש כל עדת בני ישראל" – שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל יוחסין שלהם. "גן נעול אחותי כלה... אחת היא יונתי" (שיר השירים ג'). שמעו האומות – אף הן התחילו מקלסין להם... אלא כשבאו לשיטים "ויחל העם לזנות" (במדבר כ"ה א'), שמחו האומות ואמרו: "אותה העטרה שהיתה בידן כבר היא בטלה. אותו השבח שהיו משתבחין הרי בטל! שוים הם לנו!" כשבאו לידי נפילה, זקפן המקום, שנאמר: "אם אמרתי מטה רגלי, חסדך ה' יסעדני" – נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן.
1. |
מהו הרעיון הכלול במדרש? |
2. |
מה כוונת המדרש באמרו "אותה עטרה שהיתה בידם" (ועיין גיליון כי תשא תש"ד שאלה ה, לשימוש חז"ל בביטוי "עטרה שעטרום...", "כתרים שקשרו להם"). |
3. |
התוכל להסביר בעזרת המדרש הזה מה מובנה של הפסקה שקיבלה המסורת באמצע פסוק א'? |