ברית בין הבתרים

הערה: לפסוק א' של פרקנו עיין גיליון לך לך תש"ט.
 לחלק הראשון של פרקנו עיין גיליון לך לך תשי"ז.

פסוק י'

"וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר"

רש"י:

ד"ה ויבתר אותם: חילק כל אחד לשני חלקים. ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, לפי שהיה כורת ברית עמו לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת". (פרקנו פסוק י'), ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמו שנאמר (ירמיהו ל"ד) "העוברים בין בתרי העגל..." אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש .

ד"ה ואת הציפור לא בתר: לפי שהאומות עובדי עבודה זרה נמשלו לפרים ואילים ושעירים שנאמר (תהלים כ"ב) "סבבוני פרים רבים..." ואומר (דניאל ח') "האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס" ואומר (שם) "והצפיר השעיר מלך יון", וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שיר השירים): "יונתי בחגוי הסלע", לפיכך בתר הבהמות, רמז שיהיו האומות כלים והולכים.

ד"ה ואת הציפור לא בתר: רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם.

ד"ה על הפגרים: על הבתרים

ד"ה וישב: לשון נשיבה והפרחה כמו (תהלים קמ"ז) "ישב רוחו יזלו מים". רמז שיבוא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבוא מלך המשיח.

רמב"ן:

ד"ה עגלה משולשת: ... ורמז כי שלושה קרבנות מהן יקריבו לפניו זרעו, העולה והחטאת והשלמים...

ד"ה ויבתר אותם בתווך: ...לכרות עמו ברית לעבור בין הבתרים האלה, ונרמז לו גם כן, כי מאלה יהיה כל קרבן בבהמה ובעוף, כי הגוזל "בן יונה", ...וכל הקרבנות ייבתרו לעולם לנתחים

ד"ה ואת הציפור לא בתר: נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו, כי גם הם היו בברית, אבל לא בתר אותם בתווך, כי בכל העוף הקרב נאמר (ב' י"ז) "לא יבדיל"...

ד"ה וירד העיט על הפגרים: לאכול אותם כמנהג העופות.

ד"ה וישב אותם: נרמז לו כי יבואו העמים לבטל את הקרבנות וזרע אברהם יבריחם.

רד"ק: 

ד"ה קחה לי: ... כי כריתת הברית הוא בזה הדרך כמו שאמר ירמיהו (ל"ד) "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו"... וזכר שלושת המינים מן הבהמה שבהם יכשר הקרבן, ורמז בזה שכל זמן שיקריבו כראוי לא יִגלו. והשלוש שזכר בהם רמז לשלוש גלויות שעתידים בניו לגלות מארצם, ועל זה נאמר גם כן (תהלים פ') "ותשקמו דמעות שליש". ובאמרו "עגלה" רמז בו לגלות ראשון, שהוא גלות מצרים כמו שנאמר (ירמיהו מ"ו כ') "עגלה יפיפה מצרים", ועז ואיל אמר על גלות יון ורומי שאנחנו בו היום שהוא מלכות רביעית... ואיל הם מדי ופרס...

ד"ה ותור וגוזל: ... והוא הנדרס ואינו דורס, והנקבה מהם לא תיזקק לזכר אחר מות בעלה, וכן ישראל בגלות, שהייתה כאלמנה בגלות מיום שנפרד בעלה ממנה, והוא חי וקיים, לא עבדה אלוהים אחרים בגלות, ואף שאורך הגלות כאילו אין תקווה, אף על פי כן "אם שכחנו שם אלוהים ונפרוש כפנו אל אל זה". והתור והגוזל היה משל לישראל. שיהיו דרוסים ברגלי האומות בפשעיהם כרוב הזמנים עד יבוא משיח, וישראל נמשל ליונה, כמו שנאמר (שיר השירים) "עיניך יונים", וכן נמשלו לתור שנאמר (תהלים ע"ד) "אל תתן לחית נפש תורך".

ד"ה ויבתר אותם בתווך: מה שביתר ומה שלא ביתר הכל היה במצוות האל, ואף על פי שלא זכר זה, וטעם הכתוב לעניין הברית שכרת עמו כמו שכתבנו, ורמז לו בזה שכל האומות האלה שהרעו לישראל כולם יהיו מחולקים ומבותרים, ויהיו אלה כנגד אלה ויילחמו זו בזו עד שיִכלו, וכך יהיו מחולקים בתורתם ובאמונתם, כי זה גורם לשנאה והתחרות ביניהם, ולא יהיה כן בישראל, תורתם ואמונתם לא נחלקה, ולימות המשיח יהיו לאחדים, אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצר את אפרים, לפיכך אמר: "ואת הציפור לא בתר": כי ישראל מפוזרים בגלות בארבע רוחות השמים, והם לעם אחד דבקים בתורתם ובאמונתם, כולם ממזרח עד מערב, תורה אחת להם, לא שינו דתם במיצר הגלות והגזרות הקשות העוברות עליהם תמיד.

ד"ה וירד העיט: הוא שם לעופות הדורסים.

ד"ה הפגרים: הם הפגרים השלמים, כי לא אמר "על הבתרים" אלא על הפגרים, והם השלמים שהם התור והגוזל, נראה שהיו יורדים הדורסים על התור והגוזל לאוכלם ולכלותם ואברם היה מנשב אותם ומפריחם מעליהם. רמז לו בזה, כי בכל דור ודור אומות העולם עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם בזכות אברהם, כמו שנאמר (ויקרא כ"ו) "ואף גם זאת בהיותם בארץ גלותם לא מאסתים ולא געלתים..." ונאמר (שם) "וזכרתי להם ברית ראשונים..."

פסוק י"ד

"וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי"

רש"י:

"וגם" – לרבות ד' מלכויות שאף הם כָּלים על ששעבדו את ישראל.

ספורנו: 

כמו שאדין את בניך על רשעם בעינוי ועבדות, כמו כן אדין אותו הגוי של מצרים שישעבד בהם.