הקללה שהפכה לברכה

ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף:

יש לטוען שיטעון עלינו מענין קללת בלעם שבאמת לא היה לה תיקון לא מאיכות המדבר ולא מאיכות המעשה, אמנם דע שאין חשש לאותו דבר, מצד עצמו, כי אין בו ממש, אבל מצד המקבלים, רצוני, ישראל השומעים או היודעים, שהוא מקללם; וזה כי בלעם היה קוסם כפי שהעיד עליו הכתוב, ומנהג הארץ אז – וגם היום, כי אל המעוננים והקוסמים ישמעו; אם כן אין לשאול טעם לאמונת בלק וסיעתו, וכמו שהיו יעקב ועשו עושים יסוד ועיקר מברכת יצחק אביהם, כן יהיו בלק וסיעתו עושים מברכת בלעם וקללתו – ואם ביניהם הבדל – וגם כן שישראל רבים אז, כל שכן להיות בכללם נשים וקטנים, והיה קשה עליהם מאוד אם יקללם בלעם לרוב פרסומו בדור ההוא, שהוא מומחה לפי אמונתם.
והנה מגדר האוהב הטוב שישמור אהובו מכל דבר הקשה עליו, אף על פי שהוא האוהב יודע שאינו מזיק. לכן השם לרוב אהבתו לישראל מנע בלעם מלקללם, וגילה לו בחלומות מה שגילה לו, ואף על פי שהוא יתברך יודע שאין בקללתו ממש; ולא די לו בזה, אבל הפליג בזה שסיבב שבירכם להיותו יתברך יודע שבזה תגע קצת הנאה לישראל, כמו שסיים דבריו ואמר (דברים כ"ג ו'): "ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם", ותכלית הדברים, "כי אהבך ה' אלוקיך", וכן אמר להם יהושע גם בסוף ימיו (יהושע כ"ד ט'-י') "וישלח (בלק) ויקרא לבלעם בן פעור לקלל אתכם, ולא אביתי לשמוע אל בלעם, ויברך ברוך אתכם ואציל אתכם מידו", ואף על פי שאמר "ואציל אתכם מידו", הנה דיבר הוא לפי מחשבתו ולפי מחשבת קצת בני ישראל, ועל כל פנים הצילם מידם שלא קיללם, כאשר רצה לעשות, וכל זה לתכלית אחת והיא אהבת ה' לישראל.
ואולי היה שם תכלית אחרת והוא להראותו יתברך חזקת ידו; כי נכון להיות לעניין האחד תכליות רבות אין ביניהם סתירה – כמו שנראה מפורש בענין עיכוב ירושת הארץ בכללה, כי כתוב שהוא לסיבה "פן תהיה הארץ שממה" (שמות כ"ג י"ט) ובמקום אחר (שופטים א' י"ט): "כי רכב ברזל לו" ובמקום אחר (שופטים ג' א') "לנסות בהם את ישראל".

הקדוש אנשלמה אשתרוק, (במאה הי"ד בברצלונה), מדרשי התורה:

ומה שאמר "לא תָאור את העם" (כ"ב י"ב) לא היתה הכונה שאם יקללם ישיגם נזק, כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אבל עשה זה השם יתברך פן יאמרו יושבי הארץ, אם מכאן ולהבא ישיגם איזה עונש מצד חטאם לעתיד, שזה גרמה קללת בלעם, ולא יחשבו כי חטאם יגרם זה, כי רוצה ה' בעמו להוכיחם תיכף מרותם, כאשר ייסר איש את בנו, וכן רוצה להוציא דיבת העם, לכן ציוהו "לא תאור את העם"; וכבר ראינו כי ה' נשמר מדיבת עם, וזה שאמר (במדבר י"ד י"ד): "ואמרו אל יושב הארץ הזאת..." או (שמות ל"ב י"ב): "למה יאמרו מצרים";
וזהו שאמר (כ"ב כ"ב): "ויחר אף ה' כי הולך הוא", שהיה דעתו לקללם לכונה, כי גם שלא יזיק להם עתה, כשיארע להם שום חטא אשר בו יענשו, יחשבו קצת השומעים, כי קללתו גרם להם זה.

פסוק ה'

"הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם"

העמק דבר:

עם בלי שם, רק כדרך עבדים מתפרצים ממלכם לרשת אחוזות ולהתיישב בארץ לא להם.