פרשת חוקת
שנת תשי"ז
שליחות לאדום
במדבר פרק כ, פסוקים יד - כא
|
השווה את דברי השליחות הראשונה של משה למלך אדום (פסוקים י"ד-י"ז) לדברי השליחות השנייה (פסוק י"ט). והלוא דברי השליחות השנייה - שומה עליהם להיות מתקבלים יותר על דעתו של מלך אדום.
הסבר – לפרטי הדברים – במה עשויים דברי השליחות השנייה להתקבל יותר על דעתו ולשכנעו מדברי השליחות הראשונה!
ועיין לשאלה זו רש"י בראשית כ"ד נ"ה ד"ה ימים, ד"ה או עשור.
(ועיין גיליון שמות תש"ה שאלה ב2!). |
פסוק י"ד
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"
במדבר רבה י"ט ז':
זה שאמר הכתוב (תהלים ט"ו) "לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו". בנוהג שבעולם אדם עוסק בפרקמטיא עם חברו והקפידו (=והקניטו) - פורש הימנו ואינו רוצה לראותו; ומשה – אף על פי שנענש על ישראל שנאמר (תהלים ק"ו) "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם" – לא פרק משאן מעליו, אלא "וישלח מלאכים".
| 1. |
כיצד מפרש המדרש סמיכות פרשיות שבין ענייננו לקודם לו? |
| 2. |
מה רמז מצא הדרשן בפסוקנו למדרשו? |
פסוק י"ד
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"
רמב"ן:
לא הזכיר הכתוב שמו, כי אין צורך, אבל הזכיר סיחון ועוג מלכי האמורי בשמותם, בעבור כי היו ידועים בגבורה, ולהם שם בגויים, להודות לפניו יתברך כי עשה עמנו להפליא, כמו שנאמר (תהלים קל"ג) "למכה מלכים גדולים... לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו". ומנהג הכתוב להזכיר שם גדולי המלכים אשר ירשו ארצם, כעניין שהזכיר ביהושע (י') חמשת מלכי האמורי אדוני צדק מלך ירושלם, והוהם מלך חברון ופראם מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר מלך עגלון ויובב מלך חצור ושאר המלכים הזכירם במספר ולא בשמות. (יהושע י"ב) ואמר הכתוב (י"ח) "ויאמר אליו אדום", כי נכנסו כל עמו עם אדוניהם במיאון זה.
| 1. |
שני קשיים מיישב הרמב"ן כאן בדבריו, אלו הם? |
| 2. |
איזה פסוק בפרשתנו (שלא במקומנו) מתיישב אף הוא על ידי דברי הרמב"ן האלה? |
פסוק י"ד
"כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"
|
ומקשים המפרשים: למה לא קראו כאן בשמו יעקב (שמו שנאמר במלאכי "הלא את עשו ליעקב")? ענה על שאלתם. |
1) פסוק ט"ו
ד"ה וירעו לנו: סבלנו צרות רבות. |
|
מה ראה רש"י להוסיף דבריו אלה, והלא הפסוק מובן גם בלעדיו, ומה תיקן בפירושו? | |
2) פסוק ט"ו
ד"ה ולאבותינו: מכאן שהאבות מצטערים בקבר כשפורענות באה על ישראל. |
|
בעל גור אריה, מקשה:
ומניין לו שאין לפרשו על אבותינו שהיו במצרים, שהרעו להם המצרים?
ענה לשאלה זו בשתי תשובות שונות!
(ועיין רש"י, שמואל א', ט"ו:
ד"ה בכם ובאבותיכם כפשוטו וכמדרש רבותינו: והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם - כלומר והיתה בכם אחר שהיתה באבותיכם: ורבותינו אמרו (יבמות סג ב): בכם ובאבותיכם, חטוטי שכבי, והיא מכת ביזיון על המתים.) | |
3) פסוק י"ז
ד"ה ולא נשתה מי באר: "מי בורות" היה צריך לומר, אלא כך אמר משה: אף על פי שיש בידינו מַן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים – להנאתכם. מכאן לאכסנאי שאף על פי שיש בידו לאכול, יקנה מן החנווני, כדי להנות את אושפיזו. |
| א. |
הסבר את ההוה אמינא, למה צריך היה לומר "מי בורות" – במה עדיף הוא על "מי באר"? |
| ב. |
מקשין מפרש רש"י: למה נקט רש"י לשון "מן לאכול" והלא הפסוק מדבר רק במים לשתות.
ענה לשאלתו! |
| ג. |
מניין לרש"י שאין המדובר כאן בבאר של אדום? | |
4) פסוק י"ז
ד"ה דרך המלך נלך: אנו חוסמין את בהמתנו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול. |
| א. |
במקורו של רש"י במדבר רבה י"ט ט"ו כתוב: "דרך המלך נלך" – שאנו שחוסמין את בהמתנו.
מה ראה רש"י להוסיף עוד "ולא יטו..." על דברי המדרש? |
| ב. |
בספר החידוש לשר שלום עדולמי על במדבר רבה נאמר למקומנו:
כלומר שישמרו חוקי המדינה בשלי ושלך, שחוקים אלה נעשים בכל מדינה לפי משפט מלכה וסוד שריה, והמלך ישגיח להגן על חוקי מדינתו שישתמרו ולא יופרו.
מה תיקן בזה להבנת דברי המדרש ודברי רש"י? | |
|
השווה:
תגובתו של אדום בראשונה – י"ח:
"לֹא תַעֲבֹר בִּי"
לתגובתו של אדום בשנייה – כ':
"לֹא תַעֲבֹר"
מהי סיבת השינוי? |
פסוק י"ח
"פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ"
ספורנו:
כי המון עם אדום אנשי דמים, ממהרים לכעוס, ובסיבה מועטת או זולתה שתיפול בין אנשי הארץ והעם העובר יתעוררו אנשי הארץ בחרב נגד העוברים.
| 1. |
במה סוטה ספורנו כאן מפירושו הרגיל של הפסוק? |
| 2. |
מהו הנימוק הלשוני בפסוקנו שאילצוֹ לפרש כך? |