פן תשכח
דברים פרק ד
| א. | מבנה חלקו הראשון של ספר דברים |
במבנה החלק הראשון של ספר דברים (עד סוף פרק י"א) נחלקו בובר ורוזנצווייג. בובר הציע לחלקו (בדף האחרון ב"תוכן הענינים") ל-4 חלקים: פרקים א'-ג' פרק ד' פסוקים א'-מ"ג פרק ד פסוק מ"ד - פרק ח' פסוק י"ט פרק ט' פסוק א' - פרק י"א פסוק ל"ב רוזנצווייג חלק עליו ורצה תחילה לאחד ד'-י"א לחלק אחד. אחר כך חזר בו והציע חלוקה לשלושה חלקים: א'-ג'; ד'; ה'-י"א. והדגיש שעל ידי כך יובלט יחודו של פרק ד'. וכן הודפס "תוכן הענינים" בכל המהדורות. הסבר מדוע יש לראות את פרק ד' כחטיבה בפני עצמה. תן נימוקים מבחינת התוכן ומבחינת הצורה. |
| ב. | "רק השמר לך" |
"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד"
רש"י:
ד"ה רק השמר לך פן תשכח את הדברים: אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה – תחשבו שוטים.
(והשווה דבריו ו' ד"ה כי היא חכמתכם ובינתכם: בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים). |
להבנת דברי רש"י:
ספר הזכרון, לר' אברהם בקראט מגולי ספרד (בשנת רס"ז):
כוונת הרב שאין זו אזהרה בפני עצמה, אבל הוא סיום מה שאמר למעלה "בזאת תחשבו"... כלומר: זה לא יעלה בידכם אלא בשמירת עצמכם מהשכחה בעשותכם הדברים כתקנם, שאם תשכחום ותעוותו אותם מצד השכחה, לא די שלא תחשבו בעיני העמים נבונים אלא תחשבו שוטים.
ד"ה רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל): ואינו נכון כלל, אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצוות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר: רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצוות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך, הקולות והלפידים, את כבודו ואת גדלו, ודבריו אשר שמעת מתוך האש ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם.
ופירש הטעם, כי ה' עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדו לדורות עולם – אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותי.
והנה קודם שיזכיר הדברות הזהיר במצוות לא תעשה, שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וציוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה...
| 1. |
האם לפי פירוש רש"י "רק" במקומנו נדרש לפי המידה השניה מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן: "אך רק מן למעט" (דוגמת רש"י דברים י"ב ט"ו רק בכל אות נפשך)? |
| 2. |
מדוע אין הרמב"ן מקבל את פירושו של רש"י? |
3. |
מהו הקשר בין פסוק ט' לפסוק י' לפי דעת הרמב"ן, ומה הקשר בין שני חלקי פסוק י' (עד "דברי" ומן "אשר")? |
| 4. |
התוכל להסביר בעזרת דברי הרמב"ן למה נקראת מסירת הדברים לבנים בפסוק ט' "הודעה" ובפסוק י' – "לימוד"? |
| ג. | "רק השמר לך" - מדברי הר"ן |
"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ... יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּחֹרֵב..."
ר' נסים בן ראובן גירונדי, ("דרשות הר"ן"), הדרוש התשיעי:
"רק השמר לך", למה שהמשיך דבריו וסיים ואמר (י"ב) "ותמונה אינכם רואים זולתי קול" ואמר גם כן למטה (ט"ו) "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה" והלשון מורה, כי "רק השמר לך ושמור נפשך" ואמרו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" בא על כוונה אחת. והוא כאומר לחברו: "השמר לך פן תפול בגומא פלונית שאתה מוכן ליפול שם" וזהו לשון (ט') "ושמור נפשך", (ט"ו) "ונשמרתם לנפשותיכם".
ופירוש הענין כך הוא: בתחילה אמר (ז') "כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו" ויהיה קרוב לטעות מזה ולומר שיש לה' יתברך איזה יחס וקשר ויבוא לדמות (הדלת בפתח) ולחשוב באלוקותו איזה דבר ממקרי הגשם. ולפיכך אמר "השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח" המעמד הנכבד ההוא שיהיה בו מקרבת ה' עם ברואיו מה שלא היה לפניו ולאחריו. ועם כל זה לא הגיע ממנו שתראה שום תמונה כי איננה, אבל קול דברים בלבד שמעתם...
ועל זה הצד אנו אומרים בתפילתנו בברכה שלישית של שמונה עשרה "אתה קדוש" כמו שאמר בעל הכוזרי, כי מפני שאמרנו תחילה שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם ורופא חולים ומתיר אסורים, כדי שלא יבוא זה לחשוב באלוהותו איזה מיחסי הגשם, אנו אומרים שעם היות שהוא פועל כל זה, הוא נבדל ומרומם מכל דבר ממשיגי הגשמות.
ועל זה הדרך בא (ט') "רק השמר לך" וכפל עוד ואמר (ט"ו) "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה"... (ט"ז) "פן תשחיתון..." וקשר שני פסוקים אלה זר, לא נמצא בו למפרשים דבר. ונראה שפירושו הוא: "השמרו מאד לנפשותיכם" שעם היות שרצה ה' יתברך להשאיר זכרון המעמד הנכבד ההוא בכל מה שאפשר. עד שחידש וברא חושך ענן וערפל ולפידים וקולות נבראים, עם כל זה לא רצה לחדש ולברוא שום תמונה, אע"פ שהיה מן הראוי כדי שישאר זכרון המעמד יותר, לפי שהדבר הנראה יחוקק יותר בדמיון מן הדבר הנשמע; וכמו שחידש קול נברא, אע"פ שנגלהו מורה על הגשמות ולא נמנע בשביל זה, למה לא יגיש תמונה נבראת כדי שיתחקה בלבם המעמד ההוא יותר? אבל נמנע מזה "פן תשחיתון", כי תחשבו לעשות טובה לנפשכם לעשות פסל כדמות התמונה ההיא אשר ראיתם, כדי להשאיר זכרון הדבר לבניכם ולבני בניכם, וימשך מזה שבניכם אשר יקומו אחריכם יעבדו הצורה ההיא או יתלו גשמות בה' יתברך לזה.
וזהו שהזהיר וכפל בפרשה זו בכמה מקומות אזהרה הזאת; מצורה שהאומות בזמנים הקדומים היו נמשכים אחריהם מאד. וגם בזמן הבית, כמו שאמר בסנהדרין (ק ב') שנראה מנשה מלך ישראל לרב אשי בחלום אמר לו ר' אשי (=לאחר שמנשה הראה לו בחלומו שידע דבר הלכה שלא ידעוהו ר' אשי וחבריו) "מאחר דחכימת כולי האי מאי טעמא פלחיתו לעבודת כוכבים (=מפני מה עבדתם עבודת כוכבים)? אמר ליה (=מנשה): "אי הות התם (=אילו היית שם) הות נקיט בשיפולי גלימא והרטת אבתראי (=היית אוחז בשפולי גלימתך – ורץ אחריה".) (רש"י: היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ – והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט.)
ואין ספק שהיה זה מצד רוב חכמתם להורדת הרוחניות, כי רשעים היו אבל לא שוטים.
1. |
הסבר את כל המקומות המסומנים בקו. |
2. |
האם עוסק הוא בדבריו אלה באותו קושי (או באותם קשיים) שעסקו בו רש"י ורמב"ן (המובאים בשאלה הקודמת) או עומד הוא על קשיים אחרים? |
3. |
במה דומה הקשר שבין פסוק ט' לקודמיו לקשר שבין ברכה שלישית לשניה בתפילת עמידה? |
4. |
לשם מה הביא הר"ן את סיפור חלומו של ר' אשי (סנהדרין ק"ב), במה הוא עוזר לעניינו? |
| ד. | איסור "תמונה" |
"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה'... וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל"
| 1. |
רש"י: ד"ה תמונת כל: תמונת כל דבר. הוסיף "דבר" כי מילת "כל" לעולם דבקה עם מילה אחרת. והנה קודם כתוב (ט"ז) תמונת כל סמל. בעל "אמרי שפר" חולק על דברי הרא"ם ומוצא טעם אחר לדברי רש"י. מהי חולשת דברי הרא"ם ומה טעם אחר להוספת מילת "דבר"? |
2. |
פסוק כ"ב "כִּי אָנֹכִי מֵת..." פסוק כ"ג "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ... וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל" ר' מרדכי גימפל יפה, תכלת מרדכי (המאה ה-19 בליטא): ...ולפי פשוטו נראה כעין דבריו של משה, כי חשש פן יעשו פסל ותמונה ולאחר שחשב כל המינים, חשש עוד פן יעלה על דעתם לעשות תמונתו, שהוא היה המצוה (הצ' בפתח) והמחוקק מפי עליון יתברך. ואולי מטעם זה הוצרך משה למות פן יעשוהו לנעבד (=לאלוהות שיעבדו לו), וביאר כי על כן ימות במדבר וה' התאנף בו בשבילם. על כן חלילה להם לעשות כן; והיודע מקורות דרכי אומות העולם עובדי ע"ז הקדמונים ודרכיהם לעשות דמות מחוקקיהם ולעבדו, לא יפלא אם משה רבנו חשש לזה, וניתן אם-כן לפרש הפסוקים כן.
|
