קידוש וחילול ה'

"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי
וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"

רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה' הלכה א' (עפ"י גמרא סנהדרין ע"ד):

כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר (ויקרא כ"ב ל"ב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר (שם, שם) "לא תחללו את שם קודשי".

ראב"ע:

ד"ה ולא תחללו את שם קודשי: עם בני אהרן ידבר, כי הפרשה דבקה (כלומר: פסוקנו הוא המשך של פסוקים כ"ז-כ"ח), והם (=הכוהנים) המצוּוים שלא ישחטו להם (=לעצמם) או לישראל אם ובן ביום אחד. והעד שהחל בפרשה אחר כך (כ"ג ב') "דבר אל בני ישראל"; ועד שני "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

רמב"ן:

ד"ה ונקדשתי בתוך בני ישראל: על דעת רבותינו מצות עשה שנקדש את שמו במצוות ליהרג עליהן ולא נעבור. וזה טעם "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים" שהוא טעם יכלול כל המצוות, שראוי לקדש שמו עליהם, בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים.

העמק דבר:

...משום הכא (משום דעובדי עבודה זרה נוהגין הוללות בימי חגיהם) הזהיר כאן שלא יחולל שם שמים בשמחת המועד כמו באומות העולם בימי חגיהם, מרבים הוללות רעה ולא כן ישראל עם ה'.

יומא פו ע"ב, (עפ"י גרסת עין יעקב):

(דברים ו') "ואהבת את ה' אלוקיך" – שיהא שם שמים מתאהב על ידיך, שיהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ודיבורו בנחת עם הבריות, ומקחו ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה – מה הבריות אומרות עליו? "פלוני שלמד תורה – אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה. אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה! ראיתם פלוני שלמד תורה – כמה יפים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו?! עליו הכתוב אומר (ישעיה מ"ט) "עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".
ובזמן שאדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין דיבורו בנחת עם הבריות, ואין מתנו ומקחו נאה בשוק, ואינו נושא ונותן באמונה – מה הבריות אומרות עליו? "אוי לפלוני שלמד תורה! אוי לו לאביו שלימדו תורה! אשרי בני אדם שלא למדו תורה! ראיתם פלוני שלמד תורה – כמה מכוערים מעשיו, כמה מקולקלים דרכיו", עליו הכתוב אומר (יחזקאל ל"ו) "ויבואו אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם (=עליהם) עם ה' אלה ומארצו יצאו".

רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק חמישי הלכות א'-ד':

א. כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו את שם קדשי". כיצד? כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו - יעבור ואל ייהרג, שנאמר במצוות "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - "וחי בהם" ולא שימות בהם. ואם מת, ולא עבר - הרי זה מתחייב בנפשו.

ב. ...במה דברים אמורים? בזמן שהעובד כוכבים מתכוין להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אשה לבועלה וכיוצא בזה. אבל אם נתכוין להעבירו על המצות בלבד אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל - יעבור ואל ייהרג, ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל - ייהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוין להעבירו אלא על מצוה (=אחת) משאר מצות בלבד.

ג. וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזרה. אבל בשעת הגזרה - והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחבריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות ייהרג ואל יעבור... בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים.

ד כל מי שנאמר בו יעבור ואל ייהרג, ונהרג ולא עבר - הרי זה מתחייב בנפשו. וכל מי שנאמר בו ייהרג ואל יעבור, ונהרג ולא עבר - הרי זה קידש את השם. ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים, כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחבריו, ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן, ועליהן נאמר (תהלים מ"ד, כ"ג) "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה"... וכל מי שנאמר בו ייהרג ואל יעבור, ועבר ולא נהרג - הרי זה מחלל את השם... ואף על פי כן, מפני שעבר באונס אין מלקין אותם ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים ובהתראה... אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה - הנה הוא ככלב שב אל קיאו.

רמב"ם, הלכות יסודי התורה, ה' הלכה י"א:

ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות – דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עברות, הרי זה חילל את השם, כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו – ונמצאו המוכרים תובעים, והוא מקיפן, או שירבה בשחוק ובאכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהם, או שדיבורו עם הבריות אינו בנחת, ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס. וכיוצא בדברים אלה - הכל לפי גודלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. וכן אם דקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורב עמהם, ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולב; מכבד להם ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה... ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין עד שיימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו – הרי זה קידש את ה', ועליו הכתוב אומר (ישעיה) "עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

ספר החינוך:

שנצטוינו לקדש השם שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל", כלומר שנמסור נפשנו למות על קיום מצוות הדת. וכבר ביארו ז"ל מפי הקבלה ומן הכתוב באיזה עניין ובאיזו מצוה נצטוינו בזה. ואף על פי שכתוב בתורה (ויקרא י"ח) "וחי בהם" דמשמע – ולא שימות בהם, כבר קיבלו הם שלא נאמר מקרא זה בכל עניין ובכל עברה, ומפי הקבלה אנו חיים בכל דברי התורה. ובפירוש אמרו חז"ל כי ג' מצוות הם שחייב האדם שייהרג עליהם ואל יעבר עליהם לעולם והם עבודה זרה... וכן גילוי עריות ושפיכות דמים, שאם יאמרו לו לאדם: "עבוד עבודה זרה או נהרגך" ייהרג ואל יעבדה. ואף על פי שלבו תמים באמונתו ביראת השם, אף על פי כן נצטוה שייהרג ואל יעשה המעשה הרע ההוא ולא יתן מקום אל המעביר (=הגוי האונס אותו) לחשוב שהוא כפר בה' יתברך. ולשון ספרי: "'המוציא אתכם מארץ מצרים' – על מנת כן הוצאתי אתכם, שתקדישו את שמי ברבים".
שורש מצוה זו (=טעמה) ידוע, כי האדם לא נברא רק (=אלא) לעבוד בוראו, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו - איננו עבד טוב, והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחומר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.