פרק ב' פסוק ל"ז
"רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר"
|
השווה לפסוקנו יהושע י"ג כ"ד-כ"ה:
"וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן..."
הסבר, כיצד אין הפסוק ביהושע סותר לנאמר בפסוקנו! העזר בשופטים י"א. |
פרק ג' פסוק ב'
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ"
במדבר רבה י"ח:
"אל תירא אותו" זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) "אשרי אדם מפחד תמיד" וכן הוא מדת הצדיקים, אע"פ שהקב"ה מבטיחן, אין פורקין ביראה, וכן ביעקב (בראשית ל"ג) "ויירא יעקב" – למה נתירא? אמר: "שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום... והניחני הקב"ה!" ואף משה תפש את היראה כנגד אביו. ולמה נתיירא? אמר: "שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעברה". אמר לו הקב"ה: "אל תירא".
רמב"ן, במדבר כ"א ל"ד:
...ועל דרך הפשט לא היה בדעתו של משה להוריש עתה לישראל ארץ סיחון ועוג... והנה סיחון יצא לקראת ישראל המדברה וילחם בם על כרחם. אז הודיע ה': "ראה החילותי תת לפניך את את סיחון ואת ארצו" כי מכאן תתחיל לכבוש שבעה עמים, אבל עוג אסף כל חילו אדרעי, והיא עיר בקצה גבולו, והיו ישראל יכולים לנטות מעליו כאשר נטו מעל עשו, והשם אמר לו: "אל תירא אותו".
אברבנאל:
משה וכל ישראל פחד קראם ורעדה בחשבם שבהיות עוג יוצא לקראתם אחרי נצחון של מלך האמורי, לא היה אלא מפני שאמיץ לבו בגבורים וחם לבו בקרבו לנקום את נקמת סיחון.
| 1. |
הסבר מה השאלה העומדת בפני כולם (ומה היא משמעות השאלה במדרש "למה נתירא" – הן בפירוש נאמר, שהתירא מפני עשו וארבע מאות איש אשר עמו!) |
| 2. |
מהי השאלה הנוספת המתעוררת לנוכח המסופר בפרק ב, שאותה מיישב הרמב"ן? |
| 3. |
מה בין המדרש לבין שני הפרשנים בהסבר פחדו של משה? |
| 4. |
הסבר את המקומות במדרש המסומנים בקו. |
| 5. |
לדברי הרמב"ן המסומנים בקו: מניין לו לרמב"ן שזו היתה דעתו?
מה הטוב בדבר לא להוריש לישראל נחלת סיחון ועוג? |
פסוק ב'
"אַל תִּירָא אֹתוֹ"
רש"י:
ובסיחון לא הוצרך לומר "אל תירא אותו", אלא מתירא היה משה שלא תעמוד לו (=לעוג) זכות ששימש לאברהם, שנאמר (בראשית י"ד) "ויבא הפליט" – והוא עוג.
והשווה:
| 1. |
הגדר לפי הדוגמאות הנ"ל מהו ההבדל במשמעות בין "ירא את" ובין "ירא מפני" או "ירא מ...". |
| 2. |
במה מסייע ההבדל הלשוני הזה לדרש המובא ברש"י דלעיל? |