"בקרובי אקדש"

עיין לתחילת הפרק גיליונות שמיני תשט"ו, תשט"ז, בייחוד לפסוקנו: תשט"ז שאלה ב.

פסוק ג'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'
לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד"

רש"י:   

היכן דיבר? (שמות כ"ט): "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" אל תקרא "בכבודי" אלא "במכובדי". אמר לו משה לאהרן: "אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".

ראב"ע:

כבר אמר לי השם שהוא יַראה קדושתו בקרובים אליו כטעם (עמוס ג') "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם". וכאשר אַראה בם קדושתי, אז אהיה נכבד ועל פני כל העם אכבד וייראו ממני.

רמב"ן, (אחרי הביאו את דברי רש"י הנ"ל בשינוי נוסחה "עכשו אני רואה שהם קדושים ממני וממך"):

...לשון רש"י ממדרש רבותינו. ואם כן (כלומר: לפי פירוש זה), יהיה טעם "ונקדש בכבודי" שיהיה קדוש בעיני כל העם ובמכובדי וידעו כי אני שוכן בו. ור"א (=ר' אברהם אבן עזרא) גם כן אמר "הוא אשר דיבר ה' לאמור" – כבר אמר לי ה' שיראה קדושתו בקרובים אליו "כטעם רק אתכם ידעתי"... (עד סוף דברי ראב"ע כנ"ל). ואם כן (=לפי פירוש זה של ראב"ע) – הוא דיבור ולא נכתב, כי השם הודיעו דרכיו, שכף המידה הזאת לפניו.
ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי "דיבר ה'" – גזרותיו ומחשבתו ועניין דרכיו, ו"הדיבור" ייאמר בכל אלה (קהלת ג'): "דיברתי אני עם לבי" – חשבתי מחשבה זו, וכן (יהושע ה'): "וזה הדבר אשר מל יהושע" = זה העניין. וכן (בראשית מ"ג): "על דבר הכסף המושב באמתחותינו", וכן (בראשית כ"ד ג'): "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'" – גזר. וכמוהו (מלכים א' ט"ז ל"ו): "באבירם בכורו ייסדה ובשגיב צעירו הציב דלתיה, כדבר ה' אשר דיבר ביד יהושע".
והנה אמר משה: המקרה הזה הוא אשר גזר ה' לאמור אל לבו: "בקרובי אקדש" שלא יהרסו אל קדושתי "ועל פני כל העם אכבד – שיהיו נוהגים כבוד במשכני.

פסוק ג'

"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"

אברבנאל:

נהפך לבו והיה כאבן דומם ולא נשא קולו בבכי ובמספד כאב על בנים, גם לא קיבל תנחומין ממשה, כי לא נותרה בו נשמה, והדיבור אין בו.

שם עולם:

...ויש הבדל בין "דממה" ו"שתיקה"; "שתיקה" מורה על הפסקה מדיבור, ותימצא גם בתנועות חיצוניות כמו שאמר (תהלים ק"ז) "וישמחו כי ישתוקו", אבל דממה מורה גם שקט הלב ומרגוע הנפש בפנימיות, שלא הרהר אהרן אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא כלל, אלא צידק עליו את הדין.