פרשת משפטים
שנת תשי"ז
שמיטה ומצוות נוספות
שמות פרק כג, פסוקים א - יט
| 1. |
מה המאחד את כל הפסוקים האלה לחטיבה אחת? |
| 2. |
כיצד מתקשרת פסקה זו לקודמתה (כ"ג א'-ט')? |
| 3. |
קאסוטו, בפירושו לשמות כותב לפסוקינו אלה כאן וכן לשמות כ' י':
מכיון שהעקרונות היסודיים שבעשרת הדיברות אינם מכוונים לרגע החולף, אלא לדורי דורות, אין ניסוחם נקבע בהתאם למצב הארעי של דור המדבר יושב אוהלים, אלא בהתאם למצב המקווה בעתיד הקרוב, לכשישתקע ישראל בארץ הייעוד ויתיישב בעריה.
מהו הקושי שבכ' י', ומהו הקושי בפסוקינו כאן המיושב בדבריו? |
| 4. |
במה אפשר לראות בפסקה אחרונה זו (י-י"ט) של המשפטים קטע מקביל לפסקה הראשונה של המשפטים (כ"א א' -ב')? |
פסוק י'
"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ"
מכילתא רי"ג:
ר' אליעזר אומר: כשישראל עושין רצונו של מקום, הם עושין שמיטה אחת בשבוע אחד, שנאמר: "שש שנים תזרע שדך" וכשישראל אין עושין רצונו של מקום – הם עושין ד' שמיטין בשבוע אחד. כיצד? נידה שנה וזורעה שנה; נידה שנה וזורעה שנה – נמצאו שהן עושין ארבעה שמיטין בשבוע אחד.
רמב"ן, ויקרא כ"ה ג':
ד"ה שש שנים תזרע שדך: דרך הכתוב לומר כן (שמות כ' י') "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ"ג י"ב) "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי..."
| 1. |
מה פירוש "שבוע" בדברי המכילתא? |
| 2. |
מה קשה גם לרבותינו במכילתא, גם לרמב"ן בפסוקנו? |
| 3. |
מה ההבדל בין תשובותיהם? (שים לב: למה פתח הרמב"ן תשובתו במלים "דרך הכתוב"?) |
פסוק י"א
"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ"
מכילתא:
"תשמטנה – בעבודתה; "ונטשתה" – באכילתה.
רש"י:
ד"ה תשמטנה: מעבודה.
ד"ה ונטשתה: מאכילה לאחר זמן הביעור.
דבר אחר: "תשמטנה" – מעבודה גמורה כגון חרישה וזריעה.
"ונטשתה" – מלזבל ולקשקש.
מלבי"ם:
ההשמטה הוא שמסלק עצמו מן הדבר – וזה שלא יעבדו עבודת הארץ. והנטישה הוא שמשתתף עם "העזיבה", רק שמציין ההרחקה יותר.
(ועיין מלבי"ם, ירמיהו י"ב ז':
"עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי": העזיבה מציין שעוזבו והולך לו, והנטישה הוא שמוציא הדבר מרשותו בפעל והוא יותר מן העזיבה).
| 3. |
מדוע לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון שהוא כפי במכילתא, והוסיף עליו עוד את הדבר אחר? |
רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל ד', הלכה כ"ד:
מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית, שנאמר (שמות כ"ג י"א): "והשביעית תשמטנה ונטשתה". כל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית - ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פרותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל, ויד הכל שוין בכל מקום, שנאמר (שמות כ"ג י"א) "ואכלו אביוני עמך" – ויש לו להביא לתוך ביתו מעט, כדרך שמביאין מן ההפקר...
| 1. |
מניין (מלשון הכתוב) שלא יאספם לביתו וישים גדר על שדהו מסביב, והוא עצמו יחלקם לעניים? |
| 2. |
מה הסיבה הפנימית-החינוכית לכך, שאסרה ההלכה על בעל השדה לגדור ולחלק בעצמו לעניים? |