שמיטה ומצוות נוספות

פסוק י'

"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ"

מכילתא רי"ג:

ר' אליעזר אומר: כשישראל עושין רצונו של מקום, הם עושין שמיטה אחת בשבוע אחד, שנאמר: "שש שנים תזרע שדך" וכשישראל אין עושין רצונו של מקום – הם עושין ד' שמיטין בשבוע אחד. כיצד? נידה שנה וזורעה שנה; נידה שנה וזורעה שנה – נמצאו שהן עושין ארבעה שמיטין בשבוע אחד.

רמב"ן, ויקרא כ"ה ג':

ד"ה שש שנים תזרע שדך: דרך הכתוב לומר כן (שמות כ' י') "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ"ג י"ב) "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי..."

פסוק י"א

"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ"

מכילתא:

"תשמטנה – בעבודתה; "ונטשתה" – באכילתה.

רש"י:

ד"ה תשמטנה: מעבודה.

ד"ה ונטשתה: מאכילה לאחר זמן הביעור.
דבר אחר: "תשמטנה" – מעבודה גמורה כגון חרישה וזריעה.
"ונטשתה" – מלזבל ולקשקש.

מלבי"ם:

ההשמטה הוא שמסלק עצמו מן הדבר – וזה שלא יעבדו עבודת הארץ. והנטישה הוא שמשתתף עם "העזיבה", רק שמציין ההרחקה יותר.

(ועיין מלבי"ם, ירמיהו י"ב ז':

"עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי": העזיבה מציין שעוזבו והולך לו, והנטישה הוא שמוציא הדבר מרשותו בפעל והוא יותר מן העזיבה).

רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל ד', הלכה כ"ד:

מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית, שנאמר (שמות כ"ג י"א): "והשביעית תשמטנה ונטשתה". כל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית - ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פרותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל, ויד הכל שוין בכל מקום, שנאמר (שמות כ"ג י"א) "ואכלו אביוני עמך" – ויש לו להביא לתוך ביתו מעט, כדרך שמביאין מן ההפקר...