פסח

פסוק כ"א

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן "

מכילתא ע"ז:

"משכו" – מי שיש לו. "וקחו" – מי שאין לו.
ר' יוסי הגלילי אומר: משכו ידיכם מעבודה זרה והידבקו במצוה.

רש"י:

ד"ה משכו: מי שיש לו צאן יקח משלו.
ד"ה וקחו: מי שאין לו יקח מן השוק.

פסוק כ"ב

"...וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת"

פסוק כ"ג

"...וְעָבַר ה' וְרָאָה אֶת הַדָּם"

פסוק י"ג

"...וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת"

רמב"ם, מורה נבוכים ג' מ"ו:

 ...שהמצרים היו עובדים מזל טלה, מפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן, והיו מואסים רועי צאן, אמר (ט' כ"ב) "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו". ומפני זאת הכונה בעצמה ציונו לשחוט כבש בפסח ולהזות כמו במצרים על השערים מבחוץ, לנקות עצמנו מן הדעות ההם ולפרסם שכנגדם, ולהביא להאמין שהמעשה אשר יחשבו בו שהוא סיבה ממיתה, הוא המציל מן המות. ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, גמול פרסום העבודה, בעשות כל מה שמרחיקין אותו עובדי עבודה זרה.

עקדת יצחק:

היה מפורסם כי הנוגע בכבש או עז כנוגע בבבת עינם של אלוהיהם של מצרים. ועתה יראו ויכירו המצרים, איך התהפך הדבר כמו רגע, עד שעם בזוי ושסוי תחת עבודת עבדים ירימו יד בעדר אשר בחרו להם מצרים לאלוהים, ולוקח איש שיו ובכרעי מטתו יאסור אותו לעיניהם (כלים י"ט משנה ב') שלושת ימים, ואין לאל ידם להציל, יומו יבוא ושחט אותו לפניו בעוד השמש בצהרים וקול דמיו צועקים על כל דלת ועל כל מזוזה... ונאכל גלוי לכול כדמותו וצלמו, ראשו על כרעיו ועל קרבו; ובדרך ארעי וביזיון יכרו עליו לאכול את כל בשרו... עד אור הבוקר והנותר שרוף יישרף, והכלבים עזי הנפש (=המצרים) לא יוכלו לנבוח; וכדי ביזיון וקצף בעיני ההמון המצרי: ואף כי חכמי חוזיהם המעמיקים בחכמתם, הרואים בכוכבים את צורת הטלה למזל למו, החושבים אותו ראשון למלכות ושהוא ("מזל טלה") הנותן להם כוח לעשות את החיל ההוא, הנה הם המכירים ומרגישים את כל מפלתו, בעשור לחדש הזה ראשית ממלכתו – עודנו בבחרותו ושליש זמנו - ; ואחר כך שחיטתו ואכילתו ביום הארבעה עשר, שהוא תכלית גבורתו על ידי המאור הגדול העומד אתו במחיצתו.

ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה:

...באמת היו בישראל דברים מונעים הגאולה, כמו שאמרו רבותינו, שהיו עובדי אלילים במצרים, והיה רצונו יתברך לטהרם, וציוה עליהם קרבן פסח, ובזה יורו, כי שבו מדרכם הרעה ובשחיטת האלוה עצמו אשר היו עובדים אותו; והנה אות האהבה השלמה הוא לבלי ייכנס בלב האוהב שום פחד ודאגה מאיזו סכנה למלא רצון הנאהב, אבל ישים נפשו בכפו ויסתכן לבלי הימנע מעשות רצונו, לכן ציוה ה' שיעשו ג' פעולות בזביחות האלוה של המצרים לעיניהם בפרסום גדול ולא ישיתו לב על הסכנה העצומה, שיחרה אף המצרים ויקומו עליהם להשמידם, כמאמר משה (ח' כ"ב), עם כל זה לא יימנעו מלמלא המצוה בשווקים וברחובות עד הביאם אותו לביתם בקולי קולות ולא ייראו מן המצרים; יתר על כן – ישחטו הפסח בכנופיה ובעסק גדול משפחות משפחות בפרסום, ולא יפחדו משונאיהם, ולא די בזה, ועוד אחר כך בעת אכלם יפרסמוהו לדאבון נפש המצרים, ובתתם מדמו על משקופי הבתים והמזוזות לעיני כל עובר וידעו המצרים, כי עתה יאכלו את יראתם, הלוא ירצו לבוא עליהם בחרבות וברמחים ולנקום בתוך בני ישראל, הנה בכל זאת יעשו רצון קונם, ולא יהיה מורך בלבבם, ובזה אות נפלא על שלימות התשובה והידבקם בו יתר, והיותם כופרים בעבודה זרה, וזהו "והיה הדם לכם לאות" – לכם, על טוב כוונתכם ויושר אמתת לבבכם על אלוקיכם...