הנבואה ליעקב

הערה: לפסוק ד' עיינו גיליון ויגש תשט"ו שאלות ה, ו.

פסוק ב'

"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה"

העמק דבר, (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין המכונה הנצי"ב מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין במחצית השנייה של המאה ה-19):

בעצם היום התראה אליו במראות הלילה, להשכילו שהגיע שעה לקבל עליו עול גלות, המכונה בשם לילה. והעולם חשוך אז מהופעת רוח הקודש, רק בשעות קצרות לצורך עניין, כמו אור הברק שמבהיק את הלילה.

משך חכמה, (ר' מאיר שמחה מדוינסק, נפטר בשנת תרפ"ו):

הנה אצל אברהם ויצחק לא מצאנו זה (=שנאמר שנראה אליו אלוקים במראות הלילה), רק ביעקב כאן ובויצא (כ"ח י"ב-ט"ו) היינו מפני שהיה מוכן לצאת לחוץ לארץ לגור. לכן בא אליו ההתגלות האלוקית בלילה, להראות שאף בלילה בחשכת הגלות שורה שכינה בישראל, כמו שאמרו (מגילה כ"ט) "כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם: גלו למצרים – שכינה עמהם... גלו לבבל – שכינה עמהם...".
ולזה אמר (תהלים כ') "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב", שבזמן שהם בצרה ובחשכת לילה ישגבך אלוקי יעקב שנגלה אליו בלילה.

פסוק ב'

"יַעֲקֹב יַעֲקֹב"

רש"י:

לשון חיבה.

רד"ק:

כפל לו הקריאה לפי שעמד כמה שנים שלא שרתה עליו רוח הנבואה, קראוֹ פעמיים, כדי שיתבונן כי רוח נבואה היא שקוראת לו.

רמב"ן:

אחר שאמר לו ה': (ל"ה) "לא ייקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך" היה ראוי שיקראנו בשם הנכבד ההוא, וכן הוא נזכר בפרשה הזאת שלוש פעמים, אבל קראו "יעקב" לרמוז, כי עתה לא ישור עם אלוהים ועם אנשים ויוכל, אבל יהיה בבית עבדים עד שיעלנו גם עלֹה; כי מעתה הגלות תתחיל בו, וזה טעם (מ"ו ח'): "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו", כי בשם "בני ישראל" יבואו שמה, כי יפרו הבנים וירבו ויגדל שמם וכבודם, אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם.

פסוק ג'

"אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה"

רש"י:

לפי שהיה מצר על שנזקק לצאת חוצה לארץ.

מדרש לקח טוב:

אמר יעקב: יצחק אבי ביקש לירד מצרימה, אמר לו הקדוש ברוך הוא (כ"ו ב'): "אל תרד מצרימה", ואני – היאך אני יורד?

חזקוני, (לדעת כשר "תורה שלמה" דבריו לקוחים מאיזה מדרש בלתי נודע לנו):

אין אומרים "אל תירא" אלא לפי שהוא מתירא; לפי שהיה יעקב מתיירא ואומר: עכשו שאני יורד למצרים, קרבו הימים שנאמר לזקני גזרת שעבוד ועינוי על זרעו בארץ לא להם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא מרדה מצרימה" אם לאביך הזהרתי – באתי לך להבטיחך, אם קרבו ימי שעבוד ועינוי, גם קרבה הברכה שבירכתי את זקנך "ואעשך לגוי גדול" – "כי לגוי גדול אשימך שם".

ספורנו:

ד"ה אנכי האל אלוקי אביך: אני הוא שאמרתי לאביך (כ"ו ב') "אל תרד מצרימה", אני הוא שאומר אליך: "אל תירא מרדה מצרימה" עתה, "כי לגוי גדול אשימך שם" – כי אמנם אם היו בניך יושבים בה (בארץ הזאת, בארץ המיועדת), היו מתחתנים בכנענים ומתערבים עמהם, אבל במצרים לא יקרה זה, כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים, ובכן יהיו לגוי נבדל כאמרם ז"ל: (ספרי דברים כ"ו ה' ומובא בהגדה של פסח) "ויהי שם לגוי" – מלמד שהיו ישראל מצוינים שם (מתבלטים ונבדלים).

העמק דבר:

משום שהיה ירא שלא יהא נשקע זרעו בהתערבות האומה של מצרים. ורק בארץ ישראל... יכול להיות משומרת הנקודה הישראלית מדור דור. מה שאין כן במצרים, אפשר שיהא חס ושלום נשקע עין ישראל. ועל זה הבטיחו ה': "אל תירא, כי לגוי גדול אשימך שם" – לדרשות חז"ל משמעות "גוי גדול" שיהיו גוי מצויין בפני עצמו, ולא משוקעין במצרים; ולפי הפשט, משמעות "גוי" בכל מקום אומה שיש לה מדינה ומלוכה בפני עצמה, ובמצרים נעשו מוכשרים לזה.

פסוק ג'

"אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה"