חלום פרעה

פסוק כ"ה

"... אֵת אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה"

פסוק כ"ו

"... שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה
וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא"

פסוק כ"ז

"... וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה
וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב"

פסוק כ"ח

"... אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה"

פסוק כ"ט

"... הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"

פסוק ל'

"... וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ"

פסוק ל"א

"... וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן 
כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד"

פסוק ל"ב

"...  וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם
כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱ-לֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱ-לֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ"

"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם..."

פסוק כ"ז

"יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב"

ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף:

ולמעלה לא אמר "יהיו שבע שני שבע", וזה לשתי סיבות: האחת, כי יוסף לא עמד פתאום על אמתת העניין, וכך דרך רוב ההשגות, איך שיהיו. והשנית, כי מן ההיפך הזה ייוודע היפוכו. ואמר אריסטו בספר המידות, כי כאשר היו לפנינו שני הפכים ולא נדע עניינם, נרוץ להשיג תחילה אמתת המועט הנעלם ואחר נשיג מזה היותר נעלם. – כן העניין בכאן, כי פרות ושבולים טובות, שיהיו משל וחיקוי לשנים טובות זה נעלם מאוד, לפי שזה ענין מורגל, כל שכן בארץ ההיא שכלם כן, אבל רעות – זה זרות מופלג אצלם, כן ראוי לעמוד על אמתת זה בנקלה, שהוא חיקוי לזכות רוע שנים, שאינו נהוג כן בארץ ההיא, והעד (בראשית י"ב י'): "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה".
ולכן אחר כך התחזק יוסף ואמר (פסוק כ"ח): "הוא הדבר אשר דיברתי אל פרעה". והבן זה והקש על זה!

פסוק כ"ו

"שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה"

העמק דבר:

ולא אמר "שבע שני השבע", דזה לבד אינו כדאי שיהיה דבר אלוהים בייחוד לפרעה, שהרי אין בזה אלא הצלחת המדינה ועשרה, ולא היה מתקבל על לב פרעה ברגע זו ולא היה נוח לשמוע עוד, משום הכא לא גילה דבר עד בואו לגלות דבר הרעב, כי הוא נוגע לקיום העולם.

פסוק ל"ג

"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם"

רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה ותאכלנה הפרות: על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לומר לפרעה (ל"ה) "ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות הבאות האלה... והיה האוכל לפיקדון לארץ לשבע שני הרעב", כי ראה שהפרות והשבולים הטובות תבאנה אל קרב הרעות, ואיננה עצה, כי הליועץ למלך נתנוהו? (המליצה שאולה מדברי הימים ב', כ"ה ט"ו) רק בפתרון החלום אמר כן. "ונשכח כל השבע" (ל'), "ולא ייוודע השבע" (ל"א) – פתרון (כ"א) "ולא נודע כי באו אל קרבינה ומראיהן רע כאשר בתחילה", כי ראה שלא היו באכילתן בריאות וטובות, רק היו להן למחיה, אילו לא אכלו אותן היו מתות...

אברבנאל:

ועתה ירא פרעה: ...העצה הזאת כולה אמר אותה יוסף מכוח רוח הקודש, כי הנה הנביא לא יוכל לכבוש נבואתו ויתאמץ לאמר מה שראה, והמתחייב ממנו, וכמו שאמר ירמיהו (כ' ט') "והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי, כלכל לא אוכל"... כי מטבע רוח הקדש, כאשר יחול בלב האדם שיגידהו ולא יוכל לכבשו...