יוסף בבית פוטיפר
בראשית פרק לט
עיין גם גיליון וישב תש"ז העוסק בעיקר בחציו הראשון של פרקנו.
א. | שאלות כלליות |
1. |
שים לב: יש דמיון רב בסגנון הפסוקים הראשונים של פרקנו (א'-ו') ובין סגנון הפסוקים האחרונים של פרקנו (כ'-כ"ב). במה הדמיון – ומה כוונת הדמיון הזה? |
2. |
הסבר, למה לא הסתפקה הגברת בסיפור המעשה לבעלה, על מנת שיענישוהו, ולמה הקדימה וסיפרה את כל הסיפור גם לאנשי ביתה, לעבדיה – מה מטרתה בזה? |
ב. | השוואת מפרשים |
"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"
פסוק ז'
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף"
רש"י:
ד"ה ויהי יוסף יפה תואר: כיוון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. אמר הקדוש ברוך הוא: "אביך מתאבל, ואתה מסלסל בשערך?! אני מנדה בך את הדב". מיד – "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף".
ד"ה ויהי יוסף יפה תואר: אחר שהפקיד אותו באופן זה. על היפך שהיה מתחילה, שהיה עובד בעבודה קשה, כאמרו (תהלים פ"א): "הסירותי מסבל שכמו".
ד"ה ותשא אשת אדוניו: בשביל יופיו שאמר למעלה.
1. |
קושי אחד – בפסוק ו' – עומד גם בפני רש"י גם בפני ספורנו. מהו הקושי? |
2. |
בשתי תשובות דומות זו לזו אבל שונות זו מזו מיישבים שני הפרשנים את הקושי הנ"ל. במה הדמיון ובמה השוני? |
3. |
בשתי דרכים שונות מסבירים שני הפרשנים הנ"ל את הקשר שבין חלקו הראשון של פרקנו (א'-ו', ובייחוד פסוק ו') ובין חלקו השני (ז'-י"ט). מה ההבדל בין שניהם? האם מתנגדים שני ההסברים זה לזה או משלימים זה את זה? |
ג. | "וימאן ויאמר אל אשת אדוניו" |
"וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו"
סיפר הכתוב, כי מיאן לעשות כרצונה אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו והוא ירא ממנה, כי היה ירא את ה' יותר, וזה טעם "אל אשת אדוניו".
מה קשה לרמב"ן בפסוקנו? |
ד. | "וחטאתי לאלוהים" |
"וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵא-לֹהִים"
רש"י:
ד"ה וחטאתי לאלוהים: בני נח נצטוו על העריות.
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):
ד"ה וחטאתי לאלהים: ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה, כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר, כי יש בעניין עוד חטא לאלוהים.
וייתכן לפרש "וחטאתי לאלהים" בבגידה הזאת, כי רעה גדולה הוא שיהיה בה לי חטא לפני האלוהים, כי עיניו בנאמני ארץ ולא לפניו בוגד יבוא. ודברו אמת, רק לא הזכיר איסור הערוה, כי דבר עמה כדרך הנשים.
1. |
מה קשה בפסוקנו לרש"י, ומה קשה לרמב"ן? |
2. |
מה ההבדל בין תשובתו הראשונה של הרמב"ן ובין תשובתו השנייה? |
ה. | השוואת פסוקים |
השווה את סיפור הכתוב בפסוק י"ב לסיפור בפי אשת אדוניו לבני ביתה (י"ד-ט"ו) ולאותו סיפור בפיה לבעלה (י"ז-י"ח).
דברי הכתוב |
דבריה לאנשי ביתה (י"ד-ט"ו) |
דבריה לבעלה (י"ז-י"ח) |
1. וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ |
פסוק ט"ו וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי |
פסוק י"ח וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי |
2. וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה |
פסוק ט"ו וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה |
פסוק י"ח וַיָּנָס הַחוּצָה |
3. וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ |
פסוק י"ד וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל |
פסוק י"ח כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא |
4. |
פסוק י"ד רְאוּ |
פסוק י"ז |
5. |
הֵבִיא לָנוּ |
בָּא אֵלַי |
6. |
אִישׁ עִבְרִי |
הָעֶבֶד הָעִבְרִי |
7. |
לְצַחֶק בָּנוּ |
לְצַחֶק בִּי |
הסבר את סיבת השינויים בין שלושת הסיפורים הנ"ל. (ל-1 תוכל להעזר בדברי הרמב"ן י"ב ד"ה ויעזב בגדו בידה) (ל-3 עיין דברים כ"ב כ"ד!) (שים לב בייחוד למילים המסומנות בקו). |
ו. | "ראו הביא לנו איש עברי" |
"רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי"
ד"ה וטעם ראו הביא לנו: כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכול איתם לחם, כי תועבה היא להם, ולא יבואו בביתם, ולכן אמרה: הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד, וראוי לו שיצחק בנו, כענין שנאמר (משלי כ"ט כ"א) "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון".
וזה טעם "אשר הבאת לנו", כי הבאתו בביתה היתה קשה בעיניהם. ואמרה "הביא לנו" על בעלה ולא הזכירתו לכבודו או בדרך מוסר לנשים, או בעבור שהמביא ידוע; וכן בספר איוב במקומות רבים ידבר על ה' הנכבד בסתם, בעבור דעתם שעליו ידברו, וכן יאמר אל אבנר (שמואל ב', ג' ז') "מדוע באתה אל פילגש אבי?" לא יזכיר האומר ולא דיבר בו כלל, בעבור היותו ידוע, שהוא איש בשת.
1. |
הסבר את המקומות המסומנים בקו. |
2. |
שלוש סיבות נותן הרמב"ן לחסרון הנושא בפסוקנו. הראשונה "לכבודו" ומקשים: אם "לכבודו" לא הזכירה את בעלה, למה בכל זאת הכניסתו לתוך דבריה לעבדים "הביא לנו", ולמה לא אמרה סתם "בא אלי"? |