יוסף בבית פוטיפר

עיין גם גיליון וישב תש"ז העוסק בעיקר בחציו הראשון של פרקנו.

פסוק ו'

"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"

פסוק ז'

"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף"

רש"י:

ד"ה ויהי יוסף יפה תואר: כיוון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. אמר הקדוש ברוך הוא: "אביך מתאבל, ואתה מסלסל בשערך?! אני מנדה בך את הדב". מיד – "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף".

ספורנו:

ד"ה ויהי יוסף יפה תואר: אחר שהפקיד אותו באופן זה. על היפך שהיה מתחילה, שהיה עובד בעבודה קשה, כאמרו (תהלים פ"א): "הסירותי מסבל שכמו".

ד"ה ותשא אשת אדוניו: בשביל יופיו שאמר למעלה.      

פסוק ח'

"וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו"

רמב"ן:

סיפר הכתוב, כי מיאן לעשות כרצונה אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו והוא ירא ממנה, כי היה ירא את ה' יותר, וזה טעם "אל אשת אדוניו".

פסוק ט'

"וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵא-לֹהִים"

רש"י:

ד"ה וחטאתי לאלוהים: בני נח נצטוו על העריות.

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):

ד"ה וחטאתי לאלהים: ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה, כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר, כי יש בעניין עוד חטא לאלוהים.
וייתכן לפרש "וחטאתי לאלהים" בבגידה הזאת, כי רעה גדולה הוא שיהיה בה לי חטא לפני האלוהים, כי עיניו בנאמני ארץ ולא לפניו בוגד יבוא. ודברו אמת, רק לא הזכיר איסור הערוה, כי דבר עמה כדרך הנשים.

פסוקים י"ב-י"ח

השווה את סיפור הכתוב בפסוק י"ב לסיפור בפי אשת אדוניו לבני ביתה (י"ד-ט"ו) ולאותו סיפור בפיה לבעלה (י"ז-י"ח).

פסוק י"ד

"רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי"

רמב"ן:

ד"ה וטעם ראו הביא לנו: כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכול איתם לחם, כי תועבה היא להם, ולא יבואו בביתם, ולכן אמרה: הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד, וראוי לו שיצחק בנו, כענין שנאמר (משלי כ"ט כ"א) "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון".
וזה טעם "אשר הבאת לנו", כי הבאתו בביתה היתה קשה בעיניהם. ואמרה "הביא לנו" על בעלה ולא הזכירתו לכבודו או בדרך מוסר לנשים, או בעבור שהמביא ידוע; וכן בספר איוב במקומות רבים ידבר על ה' הנכבד בסתם, בעבור דעתם שעליו ידברו, וכן יאמר אל אבנר (שמואל ב', ג' ז') "מדוע באתה אל פילגש אבי?" לא יזכיר האומר ולא דיבר בו כלל, בעבור היותו ידוע, שהוא איש בשת.