פרשת וירא
שנת תשי"ז
גירוש הגר ובנה
בראשית פרק כא, פסוקים א - כא
השווה פרק זה לפרק ט"ז, וראה שם דברי המפרשים:
רמב"ן, פרק ט"ז פסוק ו':
ד"ה ותענה שרי ותברח מפניה: חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי.
רד"ק, פרק ט"ז פסוק ו':
ד"ה ותענה שרי: לא נהגה שרה בזה לא למידת מוסר ולא למידת חסידות; לא מוסר, כי אף על פי שאברהם היה מוחל לה על כבודו, היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו; ולא למידת החסידות ונפש טובה, כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכולתו במה שתחת ידו; ואמר החכם, מה נאוה המחילה בעת היכולת (כלומר בעת שהיכולת בידך גם לבלי למחול אלא להעניש).
ומה שעשתה שרה לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר: "כי שמע ה' אל עניך", והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברהם לא מנע שרי מלענותה אף על פי שהיה רע בעיניו – משום שלום בית,
וכן זה הסיפור נכתב בתורה לקנות אדם ממנו המידות הטובות ולהרחיק הרעות.
|
הסבר למה נמנעו המפרשים האלה לדון את אברהם ואת שרה לכף חובה גם בפרקנו? |
1) פסוק ט'
ד"ה מצחק: לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות ל"ב) "ויקומו לצחק"; דבר אחר: לשון גילוי עריות כמו שנאמר (בראשית ל"ט) "לצחק בי". דבר אחר: לשון רציחה, כמו (שמואל ב, ב) "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר: "אני בכור ונוטל פי שנים", ויוצאים השדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כמו שנאמר (משלי כ"ו) "כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואומר: הלוא משחק אני".ִ |
| ב. |
בעל גור אריה, מקשה:
ואם תאמר לדברי חז"ל, שפירוש "מצחק" – עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות – שאלה שלושה יוצאים מן הסדר אשר הולך עליו מציאות העולם וסידורו – למה הקפידה שרה, ולא הקפיד אברהם, וצדיק כמותו לא יקפיד??!
ענה לשאלתו! |
| ג. |
למה הוסיף רש"י אחרי פרשו המושג "מצחק" עוד את דבריו "שהיה מריב עם יצחק" עד הסוף? | |
2) פסוק י"א
ד"ה על אודות בנו: שיצא לתרבות רעה, ופשוטו: על שאומרת לו לשלחו. |
| א. |
מה קשה לו? |
| ב. |
למה הקדים רש"י דרש לפשט? | |
3) פסוק ט"ו
ד"ה ויכלו המים: לפי שדרך חולים לשתות הרבה. |
|
| 1. |
פסוק י"ב
"אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ"
רד"ק:
כי ידע האל שגם על האמה רע בעיניו, ששימשה אותו כמה שנים, וכל שכן שהיה לו ממנה בן. ואף על פי שלא אמר אלא "על אודות בנו", זכר בנו כי הוא העיקר, ועליו היה מריב עם שרה – לא על האמה – אבל האל שידע את לבבו, אמר "על אמתך".
| ב. |
הסבר, כיצד אומר הרד"ק שלא אמר אלא "על אודות בנו" – והלא אין אלה דברי אברהם, כי אם דברי הכתוב? |
|
| 2. |
פסוק ט"ז
"וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ"
למה חוזר כאן הפועל ישב פעמיים? |
פסוק י"ט
"וַיִּפְקַח אֱ-לֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם"
רמב"ם, מורה נבוכים א' ב':
והתבונן אמרוֹ (על אדם וחוה בראשית ב' ז') "ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם". לא אמר "ותיפקחנה... ויראו", כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אחר כך, לא היו שם סנוורים על העין שהוסרו, אבל נתחדש בו (באדם) עניין אחר, שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם.
ודע, כי זאת המלה – פקח – לא תיפול בשום פנים אלא על ענין גלות ידיעה, לא ראות חוש יתחדש - (בראשית כ"א י"ט) "ויפקח אלוקים את עיניה".
|
איך יש לפרש – לפי דברי הרמב"ם האלה – את היגלות הבאר, ומדוע לא ראתה מקודם את אשר ראתה אחר כך? |